“איך עושים הרבה כסף?” היא שאלה יפה, ובעיננו העניין הכי מעניין בה הוא העובדה שרוב האנשים לא יתחבטו בה כלל… רוב האנשים לא יעזו לדמיין שכסף יכול לגדול ואפילו להגדיל את עצמו! במילים אחרות, רובנו גדלנו על ה”ידיעה”, שלפיה כסף הוא תוצר של השקעת זמן עבודה שלנו, שאם נעבוד – נרוויח. בגלל השקעת כל הזמן והאנרגיה שלנו בעבודה שתייצר עבורנו כסף, לא נשאר לנו זמן לחשוב על עוד משתנים שיכולים להשפיע על סך הכסף שיש לנו בארנק או בחשבון הבנק.
זמן שווה כסף(?)
בואו נגיד כמה מילים על כסף – מה זה בכלל?
אז כסף הוא המצאה. הוא המצאה של בני האדם; משאב לא-טבעי ששימש ומשמש (וכנראה גם ישמש) אנשים לאורך ההיסטוריה, לשימור, לתחזוק ולשיפור חייהם, בדמותם של מזון, מים, קורת גג, ביטחון וכדומה.
למעשה, בני האדם או ההומו ספיאנס, הידועים כיצורים החכמים ביותר על פני כדור הארץ, המציאו מנגנון הישרדותי חוץ-גופי, שמסייע להם להתמודד עם אתגרים שהעולם מזמן להם; מנגנון שנועד אולי לפצות על חוסרים מהטבע ולאפשר להם להשיג הרבה יותר מ”רק” הישרדות.
כך, האבולוציה ציידה את הג’ירפה למשל בצוואר ארוך, כדי שתגיע לעלים הגבוהים על העצים וכך תוכל לשרוד, ובני האדם יכולים להשתמש בכספם כדי לרכוש סולם שבאמצעותו יגיעו גבוה יותר מהג’ירפה… ודובי הקוטב – הטבע צייד אותם בשכבות עבות של שומן ושל פרווה, כדי שישרדו בכפור המקפיא, ולעומתם בני האדם יכולים להגיע לקוטב ולשרוד בו ואפילו לשלוח תמונות יפיפיות למשפחה ולחברים שבבתים החמימים שלהם בזכות הכסף. כנ”ל לגבי צורכי היום-יום – מזון ומים למשל – שכְלל בעלי החיים זקוקים להם ותלויים במקורותיהם בסביבת המחייה שלהם, ולעומתם, כמו שבטח כבר הבנתם, בני האדם, שבאמצעות כספם יכולים לצרוך את המוצרים האלה שבבסיס פירמידת הצרכים של מאסלו בכל מקום בעולם.
ככל שהתפתחו המדע והטכנולוגיה, הלך והתפתח גם מרחב האפשרויות של בני האדם. הרצון ל”יותר” גבר. בכלל תחומי החיים. ו”יותר” עולה כסף. על כן גבר גם העניין בכסף, ואפשר לומר שלמעשה הפכנו במידה מסוימת להיות העבדים של הכסף שלנו. עבדים שעובדים כדי להשיג יותר ויותר כסף.
כך הלכה והתבססה המשוואה של עבודה שווה כסף. ועבודה היא ניצול של משאב הזמן. כלומר – באמצעות עבודה החלפנו את משאב הזמן במשאב הכסף.
בעלי המקצועות השונים – החל מעובדי האדמה, המקצועות המסורתיים ועבודות הכפיים, דרך עובדי התעשייה ועד המקצועות החופשיים ועולמות הטכנולוגיה – לאורך ההיסטוריה האנושית כולם עבדו ועובדים קשה, משקיעים חלק גדול מהזמן שלהם תמורת כסף. ועל פי רוב – תמורת כסף שמאפשר הישרדות ואולי “מוצר רווחה” כזה או אחר, מעת לעת, אבל לא יותר מזה.
המין האנושי העצים את חשיבותו של משאב הכסף, שהפך למן “עגל זהב” שיש לעבוד אותו ולטפח אותו. בלי כסף החיים הפכו לחיי עוני, ומנגד – צבירת כסף הפכה לסמל סטטוס, לתואר כבוד, לחיי נוחות ויוקרה. העיסוקים השונים של בני האדם השתנו לאורך השנים, אבל המנגנון הוותיק של החלפת זמן בכסף נותר על כנו.
רק במאתיים השנים האחרונות, עם התפתחות החשיבה הכלכלית והמערכות הכלכליות עצמן, המשוואה הזו החלה להיסדק. אנשים התחילו לחשוב אחרת. אנשים התחילו להבין, שייתכן שזמן הוא משאב מוגבל וכסף הוא משאב לא מוגבל (תמיד אפשר להדפיס כסף). ומכאן, שערכו של הזמן כנראה שווה הרבה יותר מערכו של הכסף! במילים אחרות – כנראה שהמשוואה המסורתית של החלפת המשאבים זמן וכסף היא לא העסקה הכי טובה עבורנו…
ערך שווה כסף(!)
ואז נכנס משתנה נוסף למשוואה שלנו. הוא נקרא “ערך” (Value). במקום המסלול זמן > עבודה > כסף, אפשר עכשיו לדבר על זמן > ערך > כסף. לערך שאדם מייצר יכול להיות שווי כספי גדול מאוד, הרבה יותר גדול מהשווי הכספי של הזמן שלו.
דוגמה פשוטה אולי תבהיר את האמירה הזו. מורה ללשון עברית יכולה למשל ללמד שיעור פרטי – להקדיש שעה אחת לתלמיד אחד, תמורת 100 שקלים. באותה שעה, היא יכולה גם ללמד 10 תלמידים תמורת 500 שקלים לשעה. ובאותה השעה בדיוק היא יכולה לקיים וובינר – שיעור אינטרנטי – בהשתתפות 200 תלמידים, שכל אחד מהם ישלם רק 10 שקלים. ובחשבון פשוט אפשר לראות שעבור אותו ידע לשוני ועבור אותו זמן, המורה הזו יכולה לקבל 2,000 שקלים. 100 שקלים > 500 שקלים > 2,000 שקלים. ערך שווה כסף. יותר כסף.
ואז עולה השאלה, איך המורה הזו יכולה לייצר מצב שבו יש 200 תלמידים שמעוניינים ללמוד אצלה בשיעור אינטרנטי ולשלם לה עבורו? פשוט. המורה הזו, שמחזיקה בידע משובח, צריכה לדאוג לכך שהרבה אנשים ידעו שהיא בעלת ידע משובח ושממש כדאי לשמוע אותה! כלומר, “ערך” הוא מונח שמאחוריו הרבה עשייה, הרבה השקעה, הרבה הצלחות (וכישלונות).
השילוב של הידע רב-הערך והמוניטין המעולה שאותה מורה יצרה וצברה יכול להפוך אותה למותג של ממש. היא יכולה לעשות מהלך נוסף ואף להפוך את הוובינר הזה, בהשתתפות 200 תלמידים, למוצר מוקלט, “ירוק עד” (Ever Green), שירכשו נוספים, שלא השתתפו בוובינר, וכך אותה שעה שהשקיעה תמשיך לייצר לה הכנסות נוספות, ללא תלות בנוכחות שלה ובזמן שלה. מה שנקרא הכנסה פאסיבית, או אפיק אפשרי אחד שלה.
מה למדנו כאן בדוגמה הזו?
שאפשר להרוויח הרבה כסף (גם) מערך!
זה כמובן דורש השקעה, דורש זמן, דורש חשיבה, דורש התנסות, אבל התשואה של כל מאמץ הזה יכולה להיות הרבה יותר גדולה מה”תשואה” על הזמן שנשקיע בעבודה, כמו שאנחנו רגילים לחשוב עליה – כאמצעי לתרגם זמן לכסף. זו תהיה תשואה שלא נמדדת רק בכסף, אגב, אלא גם בתחושת סיפוק מרוממת נפש.
בהצלחה!