כדי להבין את ההווה כדאי להציץ מידי פעם אל העבר. לא כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה – העולם היום שונה מכפי שהיה לפני מאה, ארבעים או עשרים שנה, וגם לפני שנה הוא היה אחר. אבל התרחשויות שקרו בהחלט נתנו ונותנות את אותותיהן על העולם כפי שהוא היום, ולכן ניתן ללמוד מהן וממה שהן חוללו…
הסדרה הזו תיגע בהיסטוריה כלכלית, אבל עם חיבור הדוק להווה ולהקְשרים שלנו. מחזוריות, אבל מתפתחת, ספיראלית, וכזו המתמקדת בהיבטים רלוונטיים לעולם ההשקעות שאנחנו עוסקים בו.
נתחיל בהסבר כללי של המושג “מחזור עסקים” בכלכלה.
“מחזור עסקים” הוא מונח המתייחס לדפוס חוזר של שינויים כלכליים – תהליכי צמיחה ומיתון – דפוס המאפיין משקים לאורך זמן.
ככלל, מחזור העסקים כולל בדרך כלל ארבעה שלבים (דמיינו כאן תנועה של גלים): גאות, שיא, מיתון ושפל. וחוזר חלילה.
בשלב הגאות – המשק צומח ומתרחב, שיעור התעסוקה עולה ואמון הצרכנים גבוה. שלב זה מתאפיין לעיתים קרובות בייצור, בהשקעות ובצריכה מוגברים.
שלב השיא, כשמו כן הוא, הוא הנקודה הגבוהה ביותר במחזור – הפעילות הכלכלית נמצאת בנקודה הגבוהה ביותר, שלאחריה הצמיחה מתחילה להאט. השלב הזה מסמן את סופו של שלב הגאות ואת ראשיתו של שלב המיתון, או ההתכווצות.
בשלב המיתון חלה ירידה בפעילות הכלכלית, בהשקעות ובהוצאות הצרכנים, ומסתמנת עלייה בשיעור האבטלה.
שלב השפל מיוצג באמצעות הנקודה הנמוכה ביותר במחזור – סופו של תהליך המיתון ותחילתה של גאות כלכלית. בתחתית הזו לכלכלה לא נותר אלא לעלות… בדרך כלל רמת המחירים בנקודה הזו נמוכה, וההוצאה הממשלתית מוגברת, במטרה להמריץ את הכלכלה.
פִרקי הזמן של מחזורי העסקים ועוצמתם, על שלביהם, משתנים במרחב ובזמן – גם בין המשקים השונים וגם באותו המשק לאורך התקופות. הם מושפעים ממגוון גורמים, לרבות שינויים באמון הצרכנים והמשקיעים, מדיניות הממשלה ותנאי הכלכלה העולמיים.
למה חשוב להבין את מחזורי העסקים?
גם קובעי המדיניות וגם אנשי העסקים והמשקיעים יכולים להתאים את האסטרטגיות שלהם לשינויים הצפויים בתנאים הכלכליים… על אף שכמובן שאין ודאות בעולם הזה ומדובר בהערכות בלבד.
כך לדוגמה, בשלב הגאות או ההתרחבות של מחזור העסקים כנראה תהיינה יותר השקעות ופעילות עסקית, כאשר הביקוש הצרכני גבוה, ובשלב המיתון או ההתכווצות – החיסכון יהיה דומיננטי יותר, כאשר הביקוש הצרכני נמוך. קובעי מדיניות ישתמשו בכלי מדיניות מוניטרית ופיסקלית כדי להמריץ את הכלכלה בשלב ההתכווצות או כדי למנוע “התחממות יתר” בשלב ההתרחבות.
בשורה התחתונה
הבנה של החוקיות שעומדת בבסיס המערכות הכלכליות שלנו תעזור לכולם, גם לנו כמשקיעים פרטיים, להתנהל בתוך עולם ההשקעות – מנטלית ומעשית.
נזכיר רק שהמטרה הפיננסית שלנו היא הכנסה פסיבית, ומכאן שמסע הלמידה לא בהכרח כולל פיתוח מומחיות (אלא אם כן ממש נרצה בכך). ועדיין, עלינו להפנים שהעמקת הלמידה היא חלק מהאקטיביות הנדרשת מאיתנו כדי לייצר את אותה הכנסה פסיבית.
מכאן נעבור לנושא המחזורי הראשון, המוכר, השחוּק והשוֹחק, והחשוב כל כך – האינפלציה.
נתחיל מתזכורת קלה, למי שאולי שכח. אינפלציה היא עליית מחירים – לרוב בשיעורים גבוהים ולאורך זמן. כלומר, זו לא סתם עליית מחירים, אלא עליית מחירים מ-ת-מ-ש-כ-ת. ובנוסף, זו לא סתם עלייה מתמשכת, אלא כזו שגורמת לירידה בערך הכסף (מוזמנים להרחיב על נושא המחירים וכל מה שקשור אליהם בסדרה שלנו, “כמה זה עולה לנו”).
ועכשיו נעביר מהכללי לישראלי.
בואו נדבר רגע על האינפלציה בישראל.
ישראל חוותה תנודות משמעותיות בשיעור האינפלציה שלה לאורך השנים, החל מהיפר-אינפלציה (שהיא עלייה מהירה מאוד ברמת המחירים) בתחילת שנות ה-80, ועד לתקופה של יציבות יחסית בשנים האחרונות.
מה הביא להתפתחויות האלה?
בשנותיה הראשונות רמת המחירים בישראל הצעירה הייתה נמוכה ויציבה יחסית. בשנות ה-70, סדרה של זעזועים חיצוניים – כולל משבר הנפט למשל – הביאה לעלייה מהירה באינפלציה, כך שבתחילת שנות ה-80 המחירים עלו ביותר מ-20% בחודש!
ממשלת ישראל נקטה מדיניות ייצוב כדי להילחם בעלייה המהירה הזו, לרבות באמצעות הפחתה חדה בהוצאות הממשלה ופיחות משמעותי במטבע הישראלי. המהלכים הצליחו להוריד את שיעור האינפלציה למספרים חד ספרתיים, אולם היא נותרה בעיה מתמשכת במשק הישראלי לאורך שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000.
השנים הללו התאפיינו בין היתר בזרם של עולים מברית המועצות לשעבר, שהגדיל את ההוצאות הממשלתיות והגביר את הביקוש לסחורות ולשירותים, וכן בגירעונות תקציביים שהממשלות הישראליות התמודדו עמן. כל אלה והתפתחויות נוספות “תרמו” ללחצים אינפלציוניים.
תגובת הנגד הממשלתית הייתה שורה של רפורמות מבניות, שנועדו להגביר את התחרות, לצמצם את מעורבות המדינה ולשפר את יעילות המשק. עד אמצע שנות ה-2000 ירד שיעור האינפלציה לפחות מ-2% בשנה.
הרפורמות הללו והמחויבות המתמשכת של ממשלות ישראל למדיניות פיסקאלית אחראית הן מהגורמים המרכזיים לרמת המחירים היציבה והנמוכה יחסית בישראל – שיעור האינפלציה נע סביב 1-2% בשנה בשנים האחרונות, עד השנה האחרונה…
כמובן שהמשק הישראלי לא מנותק מן העולם ומן ההתפתחויות המתרחשות בו, וכמובן שלא שכחנו את הקורונה ואת הסערות שהיא חוללה – גם במערכות הכלכליות השונות, גם כאן אצלנו, גם ביצירת סביבת מחירים גבוהה.
בשנת 2022 נרשם שיעור שיא בן שני עשורים ברמת האינפלציה השנתית – היא עמדה על 5.3%. נכון למאי 2023 נראה שהקצב השנתי הגבוה נשמר, בדומה למתרחש למשל במשק האמריקני, אולם עם זאת, יש גם סימני האטה ברמת האינפלציה. התחזיות מגוונות, קצב האירועים המשפיעים גבוה, והמחזוריות לעולם נשארת…
אז מה ראינו במבט-העל על רמות המחירים בישראל?
ראינו את הגלים ואת התנועתיות המחזורית המאפיינת את המערכות הכלכליות. אומנם לא בעוצמות קבועות, לא עם מספרים נומינליים זהים בנקודות השיא והשפל, ועם מגמה כללית של צמיחה ושיפור, אבל מחזוריוּת. וכשמבינים את זה – גם מצליחים לשמור על אופטימיות שכל כך חשובה בכלכלה (כי ציפיות חיוביות זה חצי הדרך לצמיחה) וגם מעמיקים ומפתחים את החשיבה הכלכלית. נתראה בפרק הבא של הסדרה שלנו, שיעסוק בכיוון או בביטוי אחר של המחזוריות הכלכלית שכולנו מכירים.