“הורים עשירים” (4/7) – שיעורים כלכליים על בסיס הספר “אבא עשיר, אבא עני”

פרק 4

“אבא עשיר, אבא עני”, שכתב רוברט קיוסאקי (1997), הוא אחד הספרים המוכרים והחשובים הנוגעים לכסף ולעושר. הוא מאתגר את התפיסות שרובנו גדלנו עליהן בנוגע לכסף, ומספק תשתית של ידע מעשי סביב השאלה: איך אפשר להפוך לאנשים עשירים?

קיוסאקי מתאר את חוויותיו כמי שגדל עם שני אבות: האחד הוא אביו הביולוגי, שהיה משכיל מאוד אך גם “עני”, והאחר הוא אביו של חברו הטוב, שהיה רחוק מלהיות משכיל אך זכה בתואר “עשיר”, בזכות עצמו.

על בסיס ניסיונו ובאמצעות שורה של אנקדוטות ו”שיעורים”, קיוסאקי מסביר את ערכו הרב של חינוך פיננסי ומתאר בהרחבה את חשיבותה של ההכנסה הפסיבית, שתאפשר יציאה ממה שהוא מכנה “מרוץ העכברים”: המסלול המוכר של החיים, שכולל לימודים, עבודה, שגרה שוחקת והיעדר חשיבה מספקת על יצירת רווחה כלכלית ועצמאות כלכלית.

מוזמנים לקרוא את סדרת המאמרים שלנו, העוסקת בעיקרי התובנות שניתן ללמוד מהספר החשוב הזה (הפרקים זמינים במקביל גם בערוצי הפודקאסט והיוטיוב שלנו).

שיעור רביעי: “היסטוריית המיסים וכוחן של החברות הגדולות”

אז אנחנו בפתח השיעור הרביעי, מתוך יחידת הלימוד בת ששת השיעורים של קיוסאקי. אחרי שלמדנו על הצורך לנתק את הקשר בין עבודה לבין כסף, על ההבחנה היסודית בין נכס לבין התחייבות, ועל קווים לדמותם של נכסים, הגיע זמנו של מה שהמחבר מכנה “הסוד הכמוס של העשירים”… הוא, היא, הן – החברות!

קיוסאקי מפליג בתיאור הכלי הכלכלי הזה שמשמש את בני המעמד העשיר ועומד על יתרונותיו הרבים, בעיקר בכל הנוגע לנושא המיסים. הוא מספר גם על השיעור ההיסטורי שאביו העשיר – שתפס את עצמו כ”מומחה בהיסטוריה של המיסים” – התעקש ללמד אותו ואת חברו, בילדותם, כמבוא הכרחי להבנת כוחן של החברות. 

ואם אבא עשיר אומר שמדובר במבוא הכרחי, מי אנחנו שנתווכח?? נביא לפניכם כאן את תמצית המבוא החשוב והמעניין הזה, כדי לדבר על המיסים והחברות בפרספקטיבה היסטורית.

ההיסטוריה של החברות

המבוא מתחיל בדמותו של רובין הוד, או יותר נכון ברעיון שרובין הוד קידם: העשירים צריכים לממן את העניים. כמה מאות שנים אחרי הופעת העלילה הזו, השלטונות באנגליה ובארה”ב החלו להטיל מיסים כדי לממן מלחמות. אגב, כמובן שההיסטוריה המלאה של המיסים הולכת אלפי שנים אחורה, ואלפי קילומטרים מזרחה במרחב האימפריאלי שאנחנו מדברים עליו. אנחנו, בכל אופן, או יותר נכון האב העשיר, מתמקדים כרגע בהטלת המס במערב במאתיים השנים האחרונות, ואולי תופתעו לגלות שבשלב הראשון המיסים האלה הוטלו על העשירים בלבד… עד כאן אפשר עוד לחשוב שחזונו של רובין הוד התגשם, אבל התהליך שקרה בהמשך מעיד על אבסורד, ולא על הגשמה: הפופולריות של רעיון המיסים הלכה וגדלה, לאחר שהיה מי שהסביר להמון שזו הדרך להעניש את העשירים. ואז המיסוי הפך גם לעניין חוקי ומקובל, תחת הכותרת של “לקחת מהעשירים”. הכסף זרם לקופת האוצר, והשלטונות – שראו כי טוב – הגדילו את הוצאותיהן ובהתאמה הרחיבו את נטל המיסים גם למעמדות האחרים, הנמוכים יותר. 

וזה, ממש בתמצית, האבסורד הגדול והכאב הגדול של העניים ושל מעמד הביניים, עד היום. העשירים מוצאים את הדרך לצמצם את נטל המס, בעוד שמעמד הביניים הוא זה שמממן את המעמד העני; העשירים למדו ולומדים את שפת הכסף ואת הדרך לשמור עליו ולהגדיל אותו, והמעמדות הנמוכים יותר מתמודדים עם חוקי המיסים שפועלים לרעתם. ולטובת הממשלות. 

בשלב הזה קיוסאקי משלב סקירה של התפתחות המאבק הרעיוני ארוך השנים בין עובדי הממשלה לבין הקפיטליסטים – “הנצלנים” מול “תאבי הבצע”. לא ניכנס כאן לנושא הטעון הזה, וחוץ מההמלצה החוזרת לקחת לידכם את הספר ולקרוא אותו בשלמותו, נגיד רק שלדעתנו שני הצדדים פועלים תחת היגיון מסדר מסוים וטוב ולמען מטרות מסוימות וטובות. היתרון של העולם העסקי בהקשר הזה, כפי שגם מצביע עליו קיוסאקי, הוא ניהול הכסף; היעילות: מחלקות כלכליות בחברות שונות שמסיימות שנה עם עודף תקציבי כנראה מקבלות גמול והכרה ביעילותן – דבר שכנראה לא קורה, או קורה פחות, במגזר הציבורי. 

החברה ככלי

עכשיו, על בסיס הפרספקטיבה ההיסטורית המונחת לפנינו, אפשר לדבר על “הסוד הכמוס של העשירים”,  החברות. לפי האב העשיר, “חברה היא איננה דבר ממשי… היא פשוט תיק ובו כמה מסמכים משפטיים… מסמך חוקי שיוצר גוף חוקי חסר נשמה”. הגוף החוקי הזה זוכה גם לשיעורי מס הכנסה נמוכים מאלה שיחידים נדרשים לשלם, ונהנה משורה של הטבות נוספות. 

החברה היא דרכם של העשירים להגיב ל”ענישה” שנכפית עליהם. הם בעלי יכולות רבות וכוח רצון חזק, והם יכולים לשנות ולעצב מציאות שתהיה נוחה להם יותר. רק שיהיה ברור, שאנחנו כמובן מדברים כאן רק על פעילות שמתבצעת במסגרת החוק, ותוך הישענות על מגוון אנשי המקצוע והיועצים הטובים ביותר הקיימים בסביבה. 

מימוש ה-IQ הפיננסי

ניהול חברה הוא ביטוי מעשי למה שקיוסאקי מכנה “IQ פיננסי” – הידע הדרוש כדי לקדם עצמאות פיננסית. הידע הזה הוא, לשיטתו, “סינרגיה של כישורים וכישרונות רבים”, אבל בבסיס שלו מונחים ארבעה נדבכים מרכזיים. נציג אותם כאן בקצרה, בהתבסס על מילותיו של המחבר:

  1. הנהלת חשבונות – “היכולת לקרוא ולהבין דוחות פיננסיים”; יכולת המאפשרת לאתר עוצמות וחולשות של עסקים. 
  2. השקעה – יצירתיות; “המדע של כסף שמרוויח כסף”. 
  3. הבנת השווקים – היצע וביקוש. נתונים טכניים לכאורה, שעומדים מאחוריהם הרבה שיקולים רגשיים. 
  4. ידיעת החוק – הכרת היתרונות הגלומים במערכות המיסוי והמשפט. חברות מרוויחות מוציאות כסף ורק אחר כך משלמות מיסים, על היתרה, ושכירים לעומתן קודם כל משלמים מיסים וצורכים בהתאם למה שנותר ממשכורתם. בתחום המשפט, החזקת חברה היא סוג של הגנה מפני תביעות – היא ישות שהאדם עצמו עומד מאחוריה, לכאורה לא מחזיק בנכסיה, ולכן לא חשוף לאיומי נושים.    

בשורה בתחתונה

כולם כפופים לחוק, כולם משלמים מיסים, אבל העשירים יודעים להתמודד עם נטל המס טוב יותר! הם עושים את זה באמצעות הידע הפיננסי שצברו, שמתלווה לכסף עצמו; באופן קונקרטי יותר – החברות שהם מקימים מספקות להם הטבות כספיות והגנה משפטית. אפילו וורן באפט התייחס פעם לנושא הזה ואמר ששיעור המס שהוא משלם נמוך מזה שמשלמת המזכירה שלו, שמשתכרת הרבה פחות ממנו…

יש הרבה מה ללמוד על הסוד הכמוס הזה, שהוא אגב גלוי לכול. ממש אוקיינוס של ידע ותובנות שכדאי לחקור.

פרק 1
פרק 2
פרק 3
פרק 5
פרק 6
פרק 7

ברוכים הבאים לפלטפורמה – חדש