פרק שלישי – תמחור העבודה בזמן או בערך?
בפרקים הקודמים דיברנו, בגדול, על הגדרות; דיברנו על גלגולו של המונח “משכורת” ועל משמעותם של הסעיפים השונים בתלוש השכר שלנו. אמרנו שביסוס תשתית הידע גם בנושא הזה הוא מהלך חשוב בהתפתחות הפיננסית, בדרך שלנו לצמיחה ולהגדלת ההכנסות.
התמחור המקובל (המצוי)
תשתית ידע בתחום השכר והעבודה משמעותה גם העמקת ההיכרות עם שוק העבודה עצמו. עם מרחב האפשרויות הקיים. אמרנו כבר, שהתמחור הראשי המקובל בעולם העבודה, בוודאי בעולם השכירים, הוא במונחי זמן – שעת עבודה, יום עבודה, חודש עבודה. כלומר, אנחנו מתוגמלים על העבודה שאנחנו עושים במונחי המשאב הכי יקר שלנו (המשאב היחיד בעולם שמתכלה באמת, אגב…).
התמחור האלטרנטיבי (הרצוי?)
על הבסיס הזה אנחנו שואלים – את עצמנו, אתכם – אם לא יהיה נכון יותר לעבור לשיטת תמחור אחרת. העשייה המקצועית שלנו, הערך המקצועי שאנחנו מביאים לחברה שאנחנו עובדים בה או למעשה לַעולם – אולי יהיה נכון לתמחר את כל זה במונחי… ערך?? אולי יהיה נכון לדבר על התוצרים שלנו כשְווי כסף או שכר, ופחות על השעות שאנחנו משקיעים בגיבוש התוצרים האלה?
מהו ערך?
ואם כבר שאלות, בואו נשים על השולחן עוד שאלה: מה הוא אותו ערך מדובר, בהקשר של עבודה או תעסוקה? טוב ששאלתם! ערך עצמי-מקצועי הוא למעשה כל מה שאנחנו מביאים איתנו לעבודה. סך היכולות שלנו, הניסיון שצברנו, הידע התיאורטי והמעשי שברשותנו – כל אלה הם החומרים שמהם מורכב הערך שלנו. הערך הזה מתורגם לעשייה מקצועית, לפרויקטים שאנחנו מקדמים ולאווירה שאנחנו יוצרים כשאנחנו עובדים בצוות או מנהלים צוות. לדעתנו, כל החבילה האישית הזו היא גם בעלת ערך כספי לא מבוטל; היא הנכס הפרטי החשוב ביותר שיש לנו, לכל אחד מאיתנו.
עכשיו דמיינו שסעיפי התשלום בתלוש השכר שלכם – אותם סעיפים שדיברנו עליהם בפרק הקודם – ישקפו הפעם את העשייה עצמה, ולא ייגזרו משעות העבודה. דמיינו ש”משרה מלאה” תשוקף במונחי פרויקטים ולא במונחי זמן; דמיינו שבמקום “ימי עבודה בחודש” או “שעות עבודה ביום” יהיה כתוב: “מספר פרויקטים מנוהלים”, “פרויקט ראשי”, “תוצרים”, או “ניהול צוות עבודה”. נשמע נחמד, לא? מעניין יותר, מעודד עשייה, מועיל גם לעובדים, גם למעסיקים וגם לישות העסקית/ארגונית שחרטה על דגלה לייצר מוצר כזה או אחר. יכול להיות שמדידה או תגמול מהסוג הזה רק ישפרו את התפוקה ואת איכות התוצרים עצמם.
גמישות
ולצד זאת חשוב להניח סייגים ולהגיד שמודל כזה כנראה לא מתאים לכל עובד, לכל חברה ולכל תחום. הוא דורש גמישות, גם מחשבתית וגם מעשית, שלא תמיד מתאפשרת. אגב, בעולם ההעסקה העצמאי תַגמול כספי על פי תוצרים קיים בחלק מהתחומים ומקובל יותר ביחס לעולם השכירים, אבל גם שם מקובל עדיין מאוד תשלום לפי שעות עבודה.
בשורה התחתונה
אנחנו לא טוענים שתמחור עבודה במונחי זמן הוא “רע מוחלט”, אלא רק חושבים שנכון לרענן את המחשבה ולהציף שאלות מאתגרות. ובנוסף, חשוב לנו לחדד, שאת משאב הזמן היקר שאנחנו כל הזמן מדברים עליו יש לשמר! כשאנחנו אומרים שכדאי לבחון תמחור עבודה על פי ערך, אנחנו לא מתכוונים לנצל את כל הזמן העומד לרשותנו ליצירת ערך מקצועי, אלא לדעת לייצר גם ערך אישי שלא נמדד בכסף. כסף הוא ערך חשוב בפני עצמו, אבל הוא כמובן לא הערך היחיד, וכדאי לזכור את זה, גם כשנמצאים עמוק בתוך תהליך של צמיחה פיננסית…
אז זה היה חומר למחשבה בהקשרי שכר ועבודה, או עבודה ושכר. אנחנו מאחלים לכם בהצלחה בתהליך האקטיבי של ביסוס הערך שלכם, שבשאיפה יניב גם הכנסות פסיביות.