פרק העשרה – על בסיס התייחסותו של חבר קהילה שלנו!
בסדרת המחירים שלנו דיברנו על שורה ארוכה של היבטים הקשורים בנושא החשוב הזה, המרכזי כל כך בחיינו. אורחת הכבוד הייתה הריבית, שהיא מחיר הכסף ושחקנית ראשית בעולם ההשקעות.
הזכרנו אז שריבית נגזרת מהמילה ריבוי, במשמעות של גדילה, וציינו שככלל, במקורות היהדות והאסלאם אנחנו מכירים את ההתייחסות לריבית (או יותר נכון אל המלווה בריבית) כאל לא ממש ראויה, שלא לומר בזויה.
האמירה הזו גרמה לאחד מחברי הקהילה שלנו (השם, לבקשתו, שמור במערכת) שעוקב באדיקות אחרי התכנים שלנו, לנוע באי נוחות בכיסאו. הוא הרגיש שיש עוד מה לומר על הנושא הזה וטרח לשתף אותנו בידיעותיו. הוא אף הגדיל לעשות והעלה על הכתב את הטיעונים מרחיבי הדעת שלו, כדי שנוכל להרחיב את דעתם של כל מי שעוקבים אחרינו. הנה לפניכם ההסבר המעניין שלו בנוגע לריבית על פי היהדות.
הריבית לפי היהדות
הריבית, אם כן, היא כלי רב עוצמה. היא נפלאה כאשר היא עובדת לטובתנו אך היא יכולה להפוך לכלי משחית אם היא עובדת נגדנו. באופן בסיסי, התורה אוסרת על מתן הלוואה בריבית, שכן אַל לו לאדם להתעשר על חשבון ניצול מצוקת העני. כשאדם רעב ללחם פונה לאדם עשיר בבקשה לסיוע, והעשיר מלווה לו בריבית, הוא בעצם נותן לו “אוויר לנשימה” בטווח הקצר, אך “חונק” אותו בטווח הארוך. בתורה הריבית נקראת גם “נשך” כיוון שהיא נושכת את העני. זהו ניצול שלילי ואסור, על פי הצו המקראי.
מתן הלוואה ללא ריבית
מצד אחר, הרמב”ם מונה 10 מדרגות במתן צדקה. המדרגה השנייה בחשיבותה היא זו של מתן בסתר, בלי מודעות של המקבל לזהות הנותן – כך העני לא חש בושה והעשיר לא חש עליונות. ומהי מדרגת הצדקה הגבוהה ביותר, לפי הרמב”ם? ובכן, מתן הלוואה ללא ריבית! כן, מתן הלוואה – כלומר כסף שאמור לחזור למלווה – נחשב לצדקה מוערכת יותר מהענקת כסף שלא יחזור לבעליו.
נשמע חסר היגיון, אבל ההסבר דווקא הגיוני ביותר: אדם עני המקבל תרומה כנראה ישתמש בכסף למימון צרכיו השוטפים, וכאשר המימון הזה ייגמר הוא יזדקק למימון נוסף, באופן שישאיר אותו במעגל העוני. לעומת זאת, כאשר אדם מקבל הלוואה שהוא מחויב להשיב, הוא כנראה ישתמש בכסף הזה בחוכמה – אולי ישקיע אותו, או יפתח עסק או ירכוש את הפרה הראשונה שלו… במילים אחרות, מתן הלוואה הוא סיוע הכולל גם ממד תודעתי חשוב – המלווה מאפשר ללווה “לעמוד על הרגליים” ולבנות את עצמו, מבלי להזדקק לתרומות נוספות.
אז אמרנו שהלוואות כן, אבל ריבית – פחות. נשאלת השאלה, אם כן, איך יוכל בעל האמצעים להמשיך ולצמוח? תשובת החוכמה היהודית היא המושג “היתר עסקה”. הכוונה היא לשותפות עסקית בין שני אנשים – האחד הוא בעל הממון והשני הוא בעל נכס או משאב אחר, למשל זמן או ידע ייחודי. השניים מביאים לַשותפות את יתרונותיהם, ולבסוף חולקים את הרווחים, את התשואות. מבחינת בעל הממון העשיר, זוהי הריבית שקיבל עבור השקעתו הכספית. זוהי ריבית מותרת, מאחר שהיא נגזרת של שותפות ולא של ניצול.
ריבית שיתופית
בשורה התחתונה, היהדות אוסרת על ריבית נצלנית (מצב של win-lose) אך מעודדת ריבית שיתופית (מצב של win-win). אנחנו למדנו הרבה מהסקירה הזו, ואנחנו רוצים להגיד תודה גדולה לחבר קהילה שלנו (שכאמור שמו שמור אצלנו במערכת, לבקשתו)! תודה על עצם ההתעניינות, על ההעמקה ועל הנכונות לקחת חלק בפיתוח הידע הפיננסי שאנחנו מייצרים וחולקים עם חברי הקהילה שלנו. בכלל, אנחנו מזמינים את כולכם לפנות אלינו – להעיר, להאיר, להציע כיוונים לתכנים מעניינים ולהעשיר בידיעותיכם. תודה!