“עולה עולה לנו, כמה זה עולה לנו” – זרקור על המחירים של חיינו (#2)

פרק שני – מדד המחירים לצרכן

אנחנו בפרק השני של הסדרה שלנו, והפעם, אחרי שהקדשנו את הפרק הקודם לקומת ההגדרות – מהו מחיר ואיך הוא נקבע, הפעם נתקדם לקומה הבאה, למדד המחירים לצרכן. המדד הזה הוא למעשה ייצוג מספרי של מחירים, נתון שמהווה כלי הערכה, מחקר וקביעת מדיניות. הוא משרת בעיקר את מקבלי ההחלטות הכלכליים במשק (בראשם בנק ישראל ומשרד האוצר), אך גם את כל מי שמתעניין במצב הכלכלי, בין אם כגורם מחקרי (אקדמי למשל) ובין אם כאדם מן היישוב.

מדד המחירים לצרכן משקף את רמת המחירים של “סל” נתון של מוצרים ושירותים, שצורכת משפחה ממוצעת, למשל בישראל. הבחינה והשיקוף הזה של רמת המחירים מבוצעים באופן קבוע, מידי חודש, בתהליך שמובילה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (או: הלמ”ס, שהיא הגורם הממשלתי שעורך סקרים ובוחן שורה ארוכה של נתונים כלכליים ומדדים, שלמעשה “מספרים את סיפורו של המשק”, לאורך זמן).

ממה מורכב סל נתון של מוצרים ושירותים?

ממה מורכב הסל, אתם בטח שואלים? שאלה מתבקשת. והלמ”ס עונה, שהסל הזה מורכב מעשר קבוצות צריכה ראשיות, בהן: מזון, דיור, הלבשה, בריאות, חינוך ותרבות. כל קבוצה ראשית כזו מורכבת מסעיפי משנה רבים, וכל מרכיב מקבל חלק שונה במדד. החלק הזה מבטא את אחוז ההוצאה החודשית של משפחה ממוצעת כדי לרכוש את אותו מרכיב. גופי המדידה השונים בעולם מכירים בשינויים בהרגלי הצריכה, ובהתאם להנחיות של ארגון העבודה הבינלאומי סל המדד והרכבו עוברים עדכון אחת לשנתיים.

מה מסַפְרים המִסְפרים?

אז זו הייתה תכולת הסל על רגל אחת. עכשיו אפשר לחזור לממד עצמו, ולהדגיש, שבעצם מה שמעניין במדד המחירים הוא לא המספר המייצג, אלא השינוי שחל בו מנקודה א לנקודה ב; מחודש לחודש, מרבעון לרבעון, משנה לשנה. השינוי הזה הוא התזוזה המדוברת ברמת המחירים, או בסך ההוצאות הקבועות הממוצעות הנדרשות ממשקי הבית. באופן קונקרטי יותר, כשמדברים על עליית מחירים או על אינפלציה (שגם עליה נרחיב עליה בהמשך), מתכוונים בעצם לעלייה במחיר הכולל של אותו סל צריכה, לא רק של מחיר מוצר כזה או אחר.

ובמונחי כסף, המשמעות של עליית מחירים כזו, שבאה לידי ביטוי בגידול של X אחוזים במדד, היא למעשה שחיקה. שחיקת הערך של הכסף, או שחיקת הכוח שלו – מה שמכונה “כוח הקנייה”: סך התמורה שהכסף יכול לקנות.

דוגמה פשוטה כנראה תבהיר את העניין הזה

נלך על מחיר של כוס קפה ממוצעת בבית קפה ממוצע. אם למשל בנקודה אחת בזמן מחירו של הפוך רגיל הוא 10 שקלים (מי זוכר שהיה מחיר כזה…), וכעבור שלוש שנים המחיר של אותו קפה בדיוק הוא 13 שקלים, ניתן לומר שבחלוף שלוש שנים מ”נקודת האפס” מחיר המוצר הזה התייקר ב-30 אחוזים. כלומר, אותם עשרה שקלים שהיו בידינו שווים פחות! קונים לנו פחות! זה נקרא שחיקה. שחיקת שווי הכסף. שחיקה של כוח הקנייה שלנו באמצעות הכסף.

עד כאן על המדד עצמו. בשלב הבא, או בפרק הבא, נעסוק בעוד מונח שקשור לעולם המחירים, שאנחנו שומעים כל הזמן מסביבנו, ואולי לא עד הסוף מבינים את המשמעות שלו. אולי ניחשתם שאנחנו מתכוונים לאינפלציה. אותו מונח שגור ואולי קצת מפחיד וקצת שחוק (או שוחק), שראוי לפחות להבין את קווי היסוד שלו לפני שממשיכים הלאה.