“האיש העשיר ביותר בבבל”, מאת ג’ורג’ קלאסון (1926), מורכב מסדרה של משלים וסיפורים המתרחשים במרחב ובזמן של ממלכת בבל העתיקה, שבאופן מעורר השתאות מתאימים מאוד גם לימינו.
לאורך הספר הדמויות המעניינות מלמדות את הקוראים את העקרונות הנצחיים של ההצלחה הפיננסית. קלאסון ממחיש באמצעותן את חשיבות החיסכון וההשקעה, הערך שבהתייעצות עם מומחים, והיופי שבסימון המטרות הפיננסיות וההתמדה בדרך שאנחנו מתווים לעצמנו.
מוזמנים לקרוא את סדרת המאמרים שלנו, העוסקת בעיקרי התובנות שניתן ללמוד מהספר החשוב הזה (הפרקים זמינים במקביל גם בערוצי הפודקאסט והיוטיוב שלנו).
שיעור עשירי – עבודה
אנחנו נדבר היום על השיעור האחרון בספר. לאחר שלמדנו על תודעת ההתעשרות, על העקרונות המעשיים של הדרך אל העושר, על “חוקי הזהב”, על חשיבות המזל והאחריות, וכן על הצורך בהגנה ובנחישות בבואנו לעסוק בצמיחה פיננסית, אחרי כל השיעורים החשובים האלה מגיע שיעור חשוב לא פחות, שיעור על היחס לעבודה.
עבודה = עבדות(?!)
שָרוּ נָאדָא הוא סוחר עשיר מבבל. הוא עשה את דרכו מדמשק לעירו, כשהוא מוביל שיירה גדולה של בעלי חיים וסחורות, ומלווה בהָדָאן גוּלָה, נער צעיר המוצג כנהנתן וכבזבזן, שהוא גם הנכד של שותפו הוותיק של שָרוּ נָאדָא, אָרָד גוּלָה.
בואו נתעלם לרגע מהשמות הבבליים המסובכים האלה, ונתמקד בדבר המעניין העולה בפרק הזה, והוא תפיסת העולם של הנער. אפשר לתמצת אותה בשני משפטי מפתח, מפי הסוס (או מפיו של מי שרוכב על הסוס, במקרה הזה): “אם הייתי עשיר כמוך, הייתי חי כנסיך”; “עבודה נועדה לעבדים”.
שני המשפטים האלה, המצטרפים או מזקקים את ההוויה של הנער שרכב לצידו, מטרידים מאוד את שָרוּ נָאדָא. הוא נחוש ללמד אותו שיעור על חשיבות של עבודה, או יותר במדויק, על החשיבות של מאמץ, של חריצות ושל צניעות – באופן כללי-ערכי ובפרט כשמדובר על הדרך אל העושר.
שָרוּ נָאדָא בוחר לספר לנער על תהליך התפתחותו של העסק הרווחי המשותף לו ולסבו, ובכך ללמד אותו מהו ה”סוד” שהנכד מייחס לסב, שאפשר לו, לדבריו, “למשוך אליו מטבעות זהב”. הסוחר העשיר מפתיע מאוד את הנער כשהוא מספר לו על עברם – שלו עצמו ושל הסב האמיד – כעבדים(!), ומנסה להמחיש לו את הקלות שבה יכול כל אדם להפוך לעבד (ספוילר: נהנתנות מופרזת, עצלנות, חוסר מעש…).
עקרון ההשקעה
הוא מספר על העיקרון שאימץ מחבר שחלק אִתו את תקופת העבדות, לפיה בכל עשייה או עבודה כדאי להשקיע. העיקרון הזה, עקרון ההשקעה, בשילוב עם הנחישות להיות אדם חופשי וצומח, הוא שגרם לו לנצל את תקופת עבדותו לרכישת ידע רחב ומיומנות ייחודית, שבתורה אף אפשרה לו לייצר הכנסה נוספת (לדבריו, עבודתו גרמה לו להיות “האיש המאושר ביותר בבבל”).
במקביל, התנהלותו היוותה השראה לסביבתו, לרבות עבור אָרָד גוּלָה, סבו של הצעיר, שהתרשם מפעלתנותו, תמך בה וגם נהג בחייו על פיה. אותו סב, שיצא מעבדות לחירות והיה לסוחר עשיר, זקף לזכותו של שָרוּ נָאדָא את הצלחתו (“פילוסופיית החיים שלך והמיזם שלך העניקו לי השראה בהצלחתי החדשה”), זכר לו חסד נעורים ובסופו של דבר גם העניק לו חירות – הציל אותו מאדונו והפך אותו לשותפו לעסקי המסחר.
אז מה אנחנו (והנער שרוכב על הסוס) למדים?
ההשקעה – הן בדמות למידת התחום והן במאמץ ובמשאבי הזמן, הגוף והנפש – משתלמת. היא מייצרת ערך, מאפשרת שיפור מיומנויות, מחזקת את הביטחון העצמי, מעניקה סיפוק. היא גם נראית לעין-כל, באופן שעשוי לפתוח דלתות ולזמן הזדמנויות. במילה אחת: התפתחות.
דרך סיפורי החיים של שני העבדים שהיו לעשירים גדולים, דרך דמויות האדונים והמשרתים הנוספים המשחקים תפקיד חשוב בפרק המעניין הזה, דרך הסיטואציות השונות ששָרוּ נָאדָא מתאר כצוֹמְתי החלטה חשובים של בחירה במעשה, באקטיביות, בהתנסות ובמאמץ גדול – דרך כל אלה מנסה הסוחר הוותיק להרביץ תורה בצעיר שלצידו.
מנסה, וכנראה שגם מצליח.
לקראת סוף הפרק, שהוא גם סוף הספר, נראה שהצעיר מבין את הקשר בין עבודה, חריצות, מאמץ והתמדה לבין הצלחה, עושר וכבוד. הוא מבין ש”החיים עשירים בהנאות מסוגים שונים”. הוא מבין את ערכה של ענווה ואת ערכן של הערכת עבודה קשה והכרה בהזדמנויות שהיא עשויה לזמן, אם רק משכילים להבחין בהן.