“האיש העשיר ביותר בבבל”, מאת ג’ורג’ קלאסון (1926), מורכב מסדרה של משלים וסיפורים המתרחשים במרחב ובזמן של ממלכת בבל העתיקה, שבאופן מעורר השתאות מתאימים מאוד גם לימינו.
לאורך הספר הדמויות המעניינות מלמדות את הקוראים את העקרונות הנצחיים של ההצלחה הפיננסית. קלאסון ממחיש באמצעותן את חשיבות החיסכון וההשקעה, הערך שבהתייעצות עם מומחים, והיופי שבסימון המטרות הפיננסיות וההתמדה בדרך שאנחנו מתווים לעצמנו.
מוזמנים לקרוא את סדרת המאמרים שלנו, העוסקת בעיקרי התובנות שניתן ללמוד מהספר החשוב הזה (הפרקים זמינים במקביל גם בערוצי הפודקאסט והיוטיוב שלנו).
פרק שלישי – שבע התרופות
שני הפרקים הראשונים בסדרת המאמרים “על נהרות בבל” עסקו בתשוקה לשפע ובהכרה בזכות לחיות בשפע, לצד התנעת החלק המעשי של תהליך ההתעשרות (דרך סיפורו של ארקאד, “האיש העשיר ביותר בבבל”). הפרק השלישי בסדרה יעמיק את הבנת הפרקטיקוֹת – המהלכים שעלינו לנקוט כדי ליצור הון ולהגדיל אותו.
בראשיתו של הפרק השלישי בספר, “שבע תרופות לארנק כחוש”, מתוארת מצוקה בממלכה שידעה שנים של שגשוג – תנופת הבנייה (והתעסוקה) הגיעה לכדי מיצוי, והזהב (שהיה תוצר של עבודה במיזמי הבנייה הרבים) הלך והידלדל. המלך המוטרד ביקש למצוא דרך ללמד את תושבי הממלכה כיצד להתעשר, ולשם כך “נקרא לדגל” האיש העשיר בבבל, הוא ארקאד מיודענו.
ארקאד נענה לקריאת המלך (“אפיץ בשמחה את הידע שבידי“), ובשיח הקצר עימו למעשה מלמד אותו – ומחדד לנו – את השיעור הראשון והבסיסי ביותר בתהליך ההתעשרות: הרצון העז להיות עשיר (מה שעמד לרשותו בתחילת דרכו) וההיענות להזדמנויות שנקרו בדרכו (האופן שבו התעשר).
לשיטתו של האיש העשיר בבבל, העושר הוא סוד בר לימוד ובר ביצוע, וכמענה לבקשת המלך, הוא מעניק “סדרת חינוך” – בת שבעה שיעורים בנושא – למאה תושבים מקרב אנשי בבל. בהתנהלותו ניכרות הנדיבות (הרצון ללמד, כך ש”תוכלו גם אתם לזרוע בארנקכם את זרע העושר“), הצניעות (“הוא אינו אלא אדם כמוני וכמוך“), והאמונה בבסיס הידע ובחשיבות הלימוד שלו והפצתו (“הקשיבו היטב לדברי, דונו בהם…“; “תהיו כשירים ללמד אחרים אמִתות אלה“).
ואחרי כל זה, בואו נצלול – בקצרה – לסדרת החינוך של ארקאד, שכותרתה: “שבע תרופות שדישנו את ארנקי, שלא היה כחוש ממנו בבבל כולה“.
תרופה ראשונה – לפטם את הארנק (או: “מכל עשרה מטבעות שאכניס לארנק אוציא רק תשעה“)
ארקאד מדבר כאן למעשה על כלל הממון הראשון, או על הדרך הראשונית ליצירתו, קרי צריכה מופחתת וחיסכון (או “תשלום לעצמנו”, שכבר הזכרנו בפרקים הקודמים). לשיטתו, בכל אפיק שבו אנחנו יוצרים זהב (עיסוקים שונים מניבי הממון) ניתן להסיט עשירית מהרווחים לארנקנו, באופן שבאורח פלא לא יפגע ברמת החיים שלנו (כלומר מענה לתשוקות היום-יום) ויאפשר לנו לייצר הכנסה (כלומר השגת נכסים מניבים).
תרופה שנייה – לשלוט בהוצאות (או: “קבע מסגרת תקציבית להוצאותיך…“)
בהמשך ישיר לתרופה הראשונה, ארקאד ממליץ לתלמידיו לנתח את צורכיהם (הדורשים מימון) ולתת בהם סימנים: מה בין “הכרחי” לבין “נחשק”? מה הם ההרגלים שניתן לשנות? מה מבין התשוקות הוא המשמעותי ביותר (“תשוקותיכם רבות, אך ביכולתכם לספק רק אחדות מהן“)?
קביעת מסגרת תקציבית של הוצאת תשע עשיריות מההכנסות היא כלי הממקד אותנו בהשגת יעדים, מגן עלינו מפני “משאלות מזדמנות” ומאפשר לארנק שלנו “להשמין”. לדבריו של ארקאד, התקציב – ובמסגרתו העמידה על סוגי ההוצאות השונים – מאפשר לנו לשנות מצב (די קבוע), שבו גובה ההוצאות “ההכרחיות” יהיה כגובה ההכנסות.
תרופה שלישית – להכפיל את הזהב (או: “גרום לכל מטבע לעבוד… להזרים בקביעות עושר לארנקך“)
אז עד כה הפגנו משמעת עצמית – צרכנו פחות ממה שהרווחנו, שלטנו בהוצאות. מצוין. עכשיו הגיע זמן צמיחה. הממון שחסכנו הוא הבסיס ליצירת האוצר שלנו, ויצירת האוצר איננה עוד חיסכון, אלא שאיפה להכנסה בלתי פוסקת!
בשלב הזה ארקאד מלמד את תלמידיו את מה שאלברט איינשטיין כינה “הפלא השמיני של תבל” (לא רק של בבל): ריבית דריבית. כלומר, מצב שבו סכום הכסף שהשקענו משיא תשואה (ריבית) והופך להשקעה גדולה יותר שצוברת תשואה גדולה יותר (ריבית דריבית). במילים אחרות: השקעה חוזרת מוגדלת, שבתורה מניבה תשואה חוזרת מוגדלת.
אסטרטגיית השקעה כזו מגדילה את ההון בצורה משמעותית ולאורך זמן, הרבה יותר ממהלכי החיסכון. כך, התמצית של התמצית של התרופה השלישית, במילותיו של ארקאד, היא המשפט: “עושרו של אדם אינו המטבעות שהוא נושא בארנקו, אלא הכנסתו – הזהב הזורם בקביעות לארנקו ומותיר אותו תפוח“.
תרופה רביעית – לשמור על ההון (או: “…השקע אותו רק אם ניתן להשיבו ברווח סביר… התייעץ עם אנשים חכמים…“)
לצד הקריאה של ארקאד לתלמידיו להעמיק את ארנקם, הוא גם מקפיד ללמד אותם לשמור על האוצר המתהווה ולא להסתנוור ממה שנראה כהזדמנויות יוצאות דופן ומהירות להתעשר (הכרת הסכנות).
נקיטת משנה זהירות היא המלצה נבונה בכל הקשר בחיים. חשיבותה בתחום הפיננסים וההשקעות מובנת מאליה, אבל בהקשר הזה עלינו גם להיזהר מזהירות יתר… הדרך לשמור על איזון בין זהירות לבין תעוזה וניצול הזדמנויות היא לאתר את הגורמים הנכונים – “האנשים המנוסים” בשפתו של ארקאד, ו”שחקני אלפא” בשפתנו: שחקנים איכותיים, בעלי ניסיון בתחום הפיננסי, שהוכיחו את יכולת העמידות והחוסן הכספי שלהם. הרי כבר נאמר שאין חכם כבעל ניסיון; החוכמה היא לאתר את החכמים הללו ולהיסמך על הידע שצברו.
תרופה חמישית – להפוך את הבית להשקעה (או: “היה בעליו של בית משלך“)
העצה החמישית שארקאד מעניק לתלמידיו היא חתירה להחזקת בית בבעלותם. אז כאן נגיד, שאומנם מדובר באיש העשיר בבבל, אבל אנחנו חייבים לחלוק עליו, או לתרגם את התרופה הזו לעיקרון פעולה שאנחנו מסכימים איתו.
אולי מדובר באיזשהו יוצא מן הכלל בכל הנוגע לעל-זמניות של הספר הזה, אולי בעלות על הבית שבו אתה גר הייתה נכונה בתקופות אחרות בהיסטוריה האנושית (סמל לאיכות חיים), אבל לדעתנו – המוכרת למי שעוקב אחרינו – השקעת הממון שלנו בארבעת הקירות שביניהם אנחנו גרים היא לא החלטה נבונה מבחינה כלכלית. זו היא איננה השקעה מניבה במציאות הנדל”נית הנוכחית!
אז כדי ליישב את “המחלוקת” עם הבבלי הזה שחולק בנדיבות את תפיסת עולמו עם העולם, נציע להסתכל על התרופה הזו כסוג של אינדוקציה (הסקה מן הפרט אל הכלל; בעלות על בית כייצוג של איכות חיים): קדמו חיסכון והשקעה מבלי לפגוע – או תוך פגיעה מינימלית בלבד – ברמת החיים ובאיכות החיים שלכם בהווה.
תרופה שישית – לדאוג להכנסה עתידית (או: “דאג לאוצר שיספק את צרכיך בגיל הזהב, ויגן על משפחתך לאחר לכתך“)
ומן ההווה – אל העתיד. ארקאד מדבר בשלב הזה על מה שהיום הוא סוד ידוע: חיסכון פנסיוני. הוא ממליץ לתלמידיו שלא להתכחש לתקופה עתידית שבה לא יוכלו עוד ללמוד ולנהוג באופן שכלתני ולנקוט מבעוד מועד צעדים שיבטיחו את רווחתם.
בהתבסס על שיעורים שכבר נלמדו, ארקאד חוזר גם כאן על האפיקים המומלצים לביסוס האוצר הפנסיוני – לא להסתירו “מתחת לבלטות” (שם יישחק ערכו או ייגנב), אלא להצמיחו באמצעות רכישת נכסים או הענקת הלוואה למלווה בכספים (קרן וריבית שגדלות באופן קבוע ומושקעות שוב ושוב, על פי העיקרון המופלא של הריבית דריבית).
תרופה שביעית – להגדיל את היכולת להרוויח (או: “טפח את כוחותיך ללמוד, להחכים ולרכוש מיומנויות…”)
בפשטות, התרופה השביעית שארקאד מציע לתלמידיו היא התנהלות מכוונת מטרה, ממוקדת ונחושה. לדבריו, כאמור, הרצון העז להרוויח יותר הוא בסיס חשוב לעשייה, אבל הוא אינו מספק. כדי להתעשר, עלינו להיות ברורים ותכליתיים – לסמן יעדים מספריים מדויקים, ולא מטרות כלליות ומעורפלות.
התנהלות כזו פירושה תכנון או גיבוש של תוכנית עבודה שהופכת את היעדים למוחשיים, ישימים ו”ברי הגדלה”. תוכנית כזו היא תוצר של למידה וריכוז, של השקעת מאמץ ורכישת מיומנויות. במילים אחרות, לא מספיק לבקש העלאת שכר מהמעסיק, אלא להחכים כל העת, להתפתח, ללמוד ולהעשיר את היכולת שלנו להתעשר.
בשורה התחתונה – מה למדנו משבע התרופות?
סדרת החינוך של ארקאד היא ניסיון של האיש העשיר בבבל להנחיל את תפיסת עולמו האופטימית והאקטיבית. דמותו והפשטות המאפיינת את תורתו הן מודל שאנחנו מאמצים בכל ליבנו, באופן שבא לידי ביטוי בדרך שלנו לאורך השנים.
זה מודל של תשוקה והתמדה, של אומץ ומאמץ. השפע קיים וזמין לכל מי שחפץ בו, והמודל של ארקאד הוא הדרך אל השפע הזה. בעינינו, אחד הדברים היפים במודל הזה הוא התהליך שהוא מציע, שכולל רבדים שונים של למידה: טעינת ידע, יישום העקרונות שנלמדו והעברת הידע הלאה, לנוספים. הרחבת הדעת משמעותה גם הרחבת הלב והרחבת הכיס.