“האיש העשיר ביותר בבבל”, מאת ג’ורג’ קלאסון (1926), מורכב מסדרה של משלים וסיפורים המתרחשים במרחב ובזמן של ממלכת בבל העתיקה, שבאופן מעורר השתאות מתאימים מאוד גם לימינו.
לאורך הספר הדמויות המעניינות מלמדות את הקוראים את העקרונות הנצחיים של ההצלחה הפיננסית. קלאסון ממחיש באמצעותן את חשיבות החיסכון וההשקעה, הערך שבהתייעצות עם מומחים, והיופי שבסימון המטרות הפיננסיות וההתמדה בדרך שאנחנו מתווים לעצמנו.
מוזמנים לקרוא את סדרת המאמרים שלנו, העוסקת בעיקרי התובנות שניתן ללמוד מהספר החשוב הזה (הפרקים זמינים במקביל גם בערוצי הפודקאסט והיוטיוב שלנו).
פרק רביעי – טיפת מזל
אחרי שהפרקים הקודמים בסדרת המאמרים עסקו בממד התודעתי הבסיסי של ההתעשרות (הרצון להיות עשיר וההכרה בזכות לשפע), בצעדים הראשונים בדרך אל העושר ובעקרונות המעשיים של הדרך הזו (“שבע תרופות לארנק כחוש”), הפרק הרביעי, הנוכחי, יעסוק בסוגיה חשובה לא פחות כשמדברים על עושר, סוגיית המזל.
המושג הטעון הזה, שמעסיק את בני האדם לאורך ההיסטוריה האנושית, מוגדר במילונים עבריים כגורל, או כהצלחה מפתיעה ומקרית, ואנחנו נוסיף כי המזל מהווה משאת נפש מצד אחד (“אלוהים תן לי רק טיפת מזל”, שרה זהבה בן), ו“תירוץ” לחוסר הצלחה מצד אחר (“חסר מזל”).
מזל ועושר
בשונה מההגדרה המילונית, ארקאד, האיש העשיר בבבל, מלמד אותנו דרך תלמידיו, שהמזל הוא תוצר של מאמץ ושל עשייה, שהם עצמם תוצר של רצון ושל תקווה.
לשיטתו – וכפי שהדגימו בסיפוריהם גם התלמידים שבקבוצת הלמידה המשותפת בבבל – הצלחה מקרית נטולת מאמץ קיימת אומנם, אולם היא בבחינת “מזל מסוג נדיר”. דוגמה מרכזית למזל מסוג זה, שזוכה לניתוח מעמיק בספר, היא תעשיית ההימורים: יש אנשים שמצליחים להתעשר מעיסוק בתחום זה, אבל הם מעטים ואינם נמנים עם קבוצת המצליחנים האמיתיים – בעלי ההון הגדול שגם מחזיקים בו לאורך זמן.
חשוב לציין – כפי שעולה גם בספר – ששולחן ההימורים משקף את אותה תקווה חשובה כל כך בתהליך ההתעשרות, שעסקנו בה באריכות במסגרת המאמר הראשון (“הנטייה להסתכן באובדן סכום כסף קטן בתקווה לזכות בזהב רב”). עם זאת, עלינו לזכור שהסיכוי להרוויח בהימורים הוא קטן לאין שיעור מזה הטמון בהשקעה ובהתמדה.
מזל ו(ניצול) הזדמנויות
ובהמשך לכך, ארקאד מדגיש בפני תלמידיו ש”אלת המזל” מתגמלת את אנשי המעשה, אנשי המאמץ, אנשי הניסיון. זה למעשה לב עניין שעלינו להבין: המזל הולך יד ביד עם העשייה והחריצות, ובאופן קונקרטי יותר – עם ניצול ההזדמנות.
בהקשר זה, שניים מתלמידיו של ארקאד משתפים את קבוצת הלומדים בניסיונם השלילי (הרי אין חכם כבעל ניסיון, ובעל ניסיון מר הוא החכם מכולם): האחד קיבל הצעה להשקיע במיזם נדל”ני ייחודי והאחר בחן אפשרות לרכוש עדר כבשים במחיר רצפה (או אדמה, במקרה של הכבשים…) – 2 הזדמנויות להתעשר שלא נענו, 2 מקרים שבהם הצלחה פיננסית חמקה מבין האצבעות של בעליה (הפוטנציאליים), 2 אירועי למידה מעניינים וחשובים.
למה זה קורה? למה אנחנו מפספסים הזדמנויות? מהשיח שעולה בקרב קבוצת הלומדים הבבליים של ארקאד (שרלוונטי גם לימינו אנו) ניתן לענות על כך במילה אחת: פחד; או בכמה מילים: פחד, עיוורון, הססנות, התמהמהות, דחיינות.
בואו נפרק את זה רגע.
פחד – ולצדו כל המאפיינים הנלווים האחרים, שהם במידה רבה נגזרת שלו – הוא מנגנון הגנה אנושי, כלי הישרדותי טבעי לגמרי. אל לנו לזלזל בו ובחשיבותה של ההתנהלות הזהירה הנובעת ממנו, אבל בשונה מהאדם הקדמון שהתמודד עם צ’יטות שדלקו אחריו במהלך הציד שעסק בו (פחד “טוב”), בהקשרים שלנו הפחד עשוי להבריח אותנו באופן שיבלום את הצמיחה הפוטנציאלית שלנו (פחד “רע”). אל לנו לאפשר לתחושה הזו לנהל אותנו!
ואם נחבר את העניין הזה לסוגיית המזל שלשמה התכנסנו – במילותיהם של הלומדים הבבליים: “המזל ממתין לאדם היודע לקבל את פני ההזדמנות”; במילים אחרות: המזל יאיר פנים למי שלא נותן לפחד לעכב אותו (יותר מידי), למי שלא יהסס ולא יתמהמה (יתר על המידה), למי שלא ידחה את שעת ההחלטה (“אדם הדוחה קבלת החלטות… מחמיץ הזדמנויות שעשויות לפעול לטובתו”).
עלינו לסמוך על עצמנו ולהבין שלעיתים עלינו להקשיב לנטיית הלב, לתחושת הבטן או לאינטואיציה שלנו – שהיא תוצר של ידע מצטבר ושל ניסיון חיים, ומכאן ש(גם) היא בעלת ערך, במכלול השיקולים וההתנהלות (“הערכתי הראשונה היא הטובה ביותר”).
אז מה בשורה התחתונה? מה עושים עם כל זה?
להבנתנו, “שיעור המזל” של האיש העשיר בבבל טוען במשמעות חדשה את המונח “מזל”: לא (רק) גורלות וכוח עליון שקובע את עתידנו, אלא גם (ואולי בעיקר) תוצר של עשייה, המשולבת עם הקשבה לסביבה ולהזדמנויות שהיא מזמנת לנו, ועם נחישות ויכולת החלטה מהירה. זה מה שעושים עם השיעור הזה: מפנימים את השינוי התודעתי ומתחילים לפעול.