“האיש העשיר ביותר בבבל”, מאת ג’ורג’ קלאסון (1926), מורכב מסדרה של משלים וסיפורים המתרחשים במרחב ובזמן של ממלכת בבל העתיקה, שבאופן מעורר השתאות מתאימים מאוד גם לימינו.
לאורך הספר הדמויות המעניינות מלמדות את הקוראים את העקרונות הנצחיים של ההצלחה הפיננסית. קלאסון ממחיש באמצעותן את חשיבות החיסכון וההשקעה, הערך שבהתייעצות עם מומחים, והיופי שבסימון המטרות הפיננסיות וההתמדה בדרך שאנחנו מתווים לעצמנו.
מוזמנים לקרוא את סדרת המאמרים שלנו, העוסקת בעיקרי התובנות שניתן ללמוד מהספר החשוב הזה (הפרקים זמינים במקביל גם בערוצי הפודקאסט והיוטיוב שלנו).
פרק שישי – הלוואות
הפרקים הקודמים בסדרת המאמרים עסקו בממד התודעתי הבסיסי של ההתעשרות, בעקרונות המעשיים של הדרך אל העושר, בסוגיית המזל (כתוצר של מאמץ ושל עשייה, שהם עצמם תוצר של רצון ושל תקווה), וב“חמשת חוקי הזהב” (חוכמתו הארוזה היטב של האיש העשיר בבבל, ארקאד).
הפרק הנוכחי, השישי במספר, יעסוק בהיבט נוסף של הכסף, בשלב נוסף בהתפתחותנו כבעלי ממון, רגע אחרי שהשגנו אותו; זהו שלב “למתקדמים”, אבל כזה שגם “מתחילים” צריכים להכיר ולהפנים – שלב ההלוואות, או: סיפורה של האחריות על הכסף.
הפרק עוסק בדילמה שמציף רוֹדָן, יצרן החניתות של בבל, שבעמל רב זכה לקבל לידיו אוצר רב-היקף (במונחי בבל העתיקה), שכלל 50 מטבעות זהב(!). רודן לא ידע את נפשו נוכח השק המשמח והמרשרש שנשא על גבו, אולם בו בזמן הלך והתבוסס בהתלבטות קשה: האם להיענות לבקשת אחותו, בשר מבשרו, לחלוק איתה (או למעשה עם בעלה) את האוצר, בדמות הלוואה שיעניק להם שתאפשר לבעלה לנסות ולהפוך לסוחר מצליח.
מלווה הזהב
רדון מבקש את “עצתו הנבונה” של מָתוֹן, מלווה הזהב של בבל – שמופתע ומעריך את עצם הפנייה החריגה אליו, שתכליתה ידע ולא זהב… (נזכיר בהקשר הזה את חשיבותה של חוכמת הזהב שעסקנו בה בפרקים הקודמים, חשיבות שעולה על זו של הזהב עצמו. במבט על, נראה שהדמויות בספר עוברות בעצמן תהליך הפנמה של חשיבות הידע…).
מתון שמע את סיפורו של יצרן החניתות, וחלק איתו את חוכמתו, כמלווה ותיק ומנוסה. הוא דיבר על האחריות הנלוות לממון (“הזהב מטיל אחריות על בעליו, ומשנה את עמדותיו כלפי הזולת”), על התחושות המעורבות שהוא יוצר – של פחד לצד עוצמה ורצון טוב, של הזדמנויות לצד אתגרים (“הכוונות הטובות עלולות להוביל למצבים קשים”).
בדבריו, ניסה מתון להסביר לרדון עד כמה נושא ההלוואות הוא עניין רציני, הן עבור הלווה והן עבור המלווה. “הלוואה אינה רק העברת זהב מידיו של אחד לידיו של אחר”, אלא מהלך שיש לתת עליו את הדעת באופן יסודי.
מסרים בשלושה חלקים
- הגשת עזרה – הנתינה היא מבורכת. תמיד. אבל עלינו לתת לאחר תוך הגנה על עצמנו (ועל האוצר שבידינו). בהקשר זה, סיפר מתון על חמור שניסה לעזור לחברו השור ומצא את עצמו מתמודד עם הקושי של החבר במלוא הדרו… מוסר ההשכל כאן הוא: “אם ברצונך לעזור לחברך, עשה זאת באופן שלא יטיל עליך את עולו”.
- קבלת ערבויות (או: חוכמת ההלוואות) – מתון מציג בפני רדון את תיבת המשכונות שלו ומשתף בסודותיה. היא מכילה סוגים שונים של בטוחות המשקפים את סיפורן ואת מאפייניהן של הלוואות שונות: מבוססות נכס (ההלוואות הטובות ביותר הן לאלה “שבידיהם נכסים שערכם גדול מערך ההלוואה שהם מבקשים”); מבוססות מאמץ אנושי (אנשים עובדים); לא מבוססות כלל (לווים ללא נכסים וללא יכולת השתכרות, שעדיף שלא להלוות להם, או במילותיו של מתון – “חבל על הזהב שאלווה להם”).
- המדריך למלווה הצעיר – פנייה לבקשת הלוואה צריכה להיענות בשאלה: מה היא מטרת ההלוואה? מה היא מידת הידע וההיכרות של הלווה עם המטרה או עם “סודות המקצוע” הדרושים להגשמתה? גם אם התשובות אינן מספקות וברצונו של המלווה להלוות, עליו לדרוש בטוחה ראויה (“הזהב הוא סחורתו של המלווה הכסף. קל להלוות אותו ואם מלווים אותו שלא בחוכמה, קשה להשיבו”).
בשורה התחתונה
הפרק הזה מחדד לנו, פעם נוספת, את חשיבותה ואת עוצמתה של החוכמה, שכן המפתח להצלחה פיננסית טמון בשילוב שבין שלוש חוליות מרכזיות: תשוקה לכסף (שמאפשר הגשמת חלומות), ביסוס מטען ידע (הוא החוכמה) ונקיטת מהלכים בפועל (עשייה).
התהליך לא מסתיים עם השגת האוצר. חשובים לא פחות השלבים הבאים, הכוללים שמירה על האוצר והצמחתו (עם הכסף באה אחריות, כמו גם תיאבון לעוד). אין קיצורי דרך אל העושר, יש דרך סדוּרה, הדורשת השקעה (בהיבטי ידע, מיומנות וממון) לצד נקיטת משנה זהירות. ובעניין הזה נציין את המשפט החותם את הפרק, הנכון ללווה ולמלווה באותה מידה: “עדיפה זהירות מעטה מחרטה רבה”.