“האיש העשיר ביותר בבבל”, מאת ג’ורג’ קלאסון (1926), מורכב מסדרה של משלים וסיפורים המתרחשים במרחב ובזמן של ממלכת בבל העתיקה, שבאופן מעורר השתאות מתאימים מאוד גם לימינו.
לאורך הספר הדמויות המעניינות מלמדות את הקוראים את העקרונות הנצחיים של ההצלחה הפיננסית. קלאסון ממחיש באמצעותן את חשיבות החיסכון וההשקעה, הערך שבהתייעצות עם מומחים, והיופי שבסימון המטרות הפיננסיות וההתמדה בדרך שאנחנו מתווים לעצמנו.
מוזמנים לקרוא את סדרת המאמרים שלנו, העוסקת בעיקרי התובנות שניתן ללמוד מהספר החשוב הזה (הפרקים זמינים במקביל גם בערוצי הפודקאסט והיוטיוב שלנו).
פרק שמיני – נחישות
לאחר שורה של פגישות עם דמויות בבליות מעניינות, שלימדו אותנו על תודעת ההתעשרות, על העקרונות המעשיים של הדרך אל העושר, על “חוקי הזהב” ועל חשיבות המזל, האחריות והצורך בהגנה בכל הנוגע לעיסוק בכסף, אחרי כל השיעורים האלה, מגיע שיעור חשוב במיוחד: שיעור בנחישות.
דָבָּאסִיר הוא סוחר הגמלים של בבל. איש עשיר ומכובד מאוד בעירו, שלא תמיד היה כזה… הוא מספר את סיפורו לטָרְקָאד, צעיר עני שנראה שמעביר את מחשבותיו ואת ימיו בחיפוש אחר הלוואות קטנות שיאפשרו לו לרכוש מנות מזון קטנות. מבין כלל המלווים “הקבועים”, דָבָּאסִיר הוא המלווה שמעורר בקרבו של טָרְקָאד אי-נוחות רבה, לנוכח אי העמידה שלו בהתחייבות לפרוע את חובותיו.
בפגישה אקראית בין השניים, ובמסגרת שיח שלהם על החובות (ההולכים ותופחים), טָרְקָאד מאשים את “מזלו הרע” שלא מאפשר לו להשיבם (בהקשר הזה נזכיר שארקאד, האיש העשיר בבבל, כבר לימד אותנו שמזל הוא תוצר של כוונה ושל עשייה, ולא [רק] של גורל, כפי שמקובל לחשוב…).
סיפור על צבעים
בתגובה לדבריו של טָרְקָאד, דָבָּאסִיר טוען כי “מזל רע רודף כל אדם שחושב על הלוואה יותר מאשר על פירעון” ומזמין אותו לשמור את סיפורו – סיפור חייו, תחת כותרת מסקרנת: “האם יכול העולם להיתפס כבעל צבע שאינו צבעו האמיתי?”. סוחר הגמלים של בבל מספר לטָרְקָאד ולקהל שהתאגד סביב השניים, כיצד חזה בעולם כזה, שצבוע בצבע שאינו צבעו האמיתי, וכיצד שב לראותו בצבעו האמיתי.
סיפור חייו הבוגרים מתחיל בצעירותו, כשלמד מאביו את מקצוע הכנת האוכפים ומכירתם. הוא מספר שהכנסתו הייתה מצומצמת, באופן שלא נתן מענה לתשוקתו הנרחבת למוצרי צריכה ולמותרות. בהיעדר יכולת כלכלית מספקת מצא פתרון: הוא ניצל את האמון של מכריו ולווה מהם כספים שמימנו את פזרנותו. לאורך זמן דָבָּאסִיר צבר חובות שהלכו והתרחבו, חייו הלכו מדחי אל דחי, אשתו שבה לבית אביה, והוא נאלץ לחפש אפיקי הכנסה חדשים.
הוא מצא את עצמו מצטרף לקבוצת שודדים מבלי שהבחין לאיזה שפל הדּרדר, והשפל הבא לא איחר לבוא – חיי שודדות “התפתחו” לחיי עבדות. מתוך מעמדו הנמוך הזה נולדה גם הזדמנות (כנראה שלא סתם שלום חנוך כתב ש”תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר”). אחת מנשותיו של אדונו, סירא, העלתה צורך במטפל בגמלים. דָבָּאסִיר קיבל את המשימה, מבלי שידע שתפקיד זה הוא שיגרום לו לראות את העולם בצבעו האמיתי ולצאת מעבדות לחירות (אמיתית).
יציאה לחופש
טו מייק א-לונג סטורי שורט נספר, שסירא שחררה את דָבָּאסִיר – היא סייעה לו לברוח מאדונו (בעלהּ) ולשוב לבבל, אך אולי חשוב מכך, היא גרמה לו לשינוי תודעתי עמוק. היא גרמה לו להכיר בהבדל שבין נשמת עבד ונשמת בן חורין היא גרמה לו להבין שחובותיו הם אויביו (“חובותיך הם שהגלו אותך מבבל”) ושהוא אינו יכול להיות בן חורין, אדם מכובד, אם לא ישיב אותם.
דָבָּאסִיר יצא לחופשי עם הגמלים והציוד שציידה אותו סירא. הוא יצא למסע לא פשוט במדבר צחיח לכיוון בבל, מבלי שידע בדיוק את הדרך, מבלי שהיה לו די מזון ומים. מתוך ייסורים עמוקים של הגוף צמחו בקרבו לפתע תעצומות הנפש – הוא נזכר בדבריה של סירא על נשמת בני החורין ועל משמעותה, והתמלא נחישות עזה להתגבר על הייאוש ולהגיע לבבל, שם יחזיר את חובותיו למי שנתנו בו אמון ויהיה לאדם מכובד. בן חורין. הוא מתאר “מאורע מוזר: כל העולם שינה את צבעו, כאילו התבוננתי בו עד עתה בעד אבן צבעונית, ורק כעת הצלחתי להסירה. סוף סוף הבחנתי בערכים הממשיים של חיי”.
בעקבות התובנה הזו גיבש דָבָּאסִיר חזון ברור ותוכנית פעולה ברורה. הוא (והגמלים) מצאו את הכוחות למצוא את הדרך לבבל (“…מצאנו את הנתיב לבבל, כיוון שבן חורין רואה בחיים סדרת בעיות פתירות ופותרן, ואילו עבד מיילל: ‘מה ביכולתי לעשות? אני רק עבד’…”). בהגיעו לעיר עמד ביעדים שסימן לעצמו: אט אט השיב את חובותיו, לאחר שגם קיבל הזדמנות לנצל את הידע שצבר בטיפול בגמלים לטובת הכנסה חדשה, סחר בגמלים. הוא היה לבן חורין ולאיש עשיר.
אז מה היה לנו כאן?
היה לנו שיעור חשוב על השילוב שבין תודעה לבין נחישות, בין חזון לבין מאמץ, בין חלום לבין הגשמה. או במילותיו של דָבָּאסִיר: “היכן שיש נחישות – יש דרך”. הדרך אל העושר ואל החופש הכלכלי עוברת דרך רצון אמיתי, מאמץ משמעותי וניצול הזדמנויות.