שיעורים כלכליים מתוך ספרות ילדים: המטרייה הגדולה של אבא גדולה מספיקה לכווווולם

“המטרייה הגדולה של אבא” (1964) הוא סיפור שחיבר הסופר והמשורר לוין קיפניס – אחד מבין כמאה סיפורים שכתב עבור ילדים, הבולטים ככאלה שהדגש בהם הוא על ערכים חשובים של נדיבות והתנדבות, שמחה ושותפות.

העלילה

במוקד הסיפור עומד הילד טל (“שקוראים לו טלטל“), המצטייר כילד נמרץ, עצמאי וסקרן. הוא קם בבוקר ורוצה ללכת אל הגן, לא נרתע מן הגשם הדופק על שמשות החלון (בניגוד לאימו), נערך לקראתו טוב-טוב – בדגש על הצטיידות במטרייה הגדולה של אביו – ויוצא אל הרחוב בשמחה. בדרכו פוגש חברים רבים ומזמין אותם להצטרף אליו וללכת יחד לגן, תחת מטרייתו, הרחבה מספיק כדי להגן על כולם מפני הגשם. החבורה הרועשת צועדת לה בשמחה, מפזרת סביבה צהלות, קריאות ושירת ילדים, אוספת אליה גם את הכלב והחתול המחפשים מחסה, ולבסוף – השמיים מתבהרים והילדים מגיעים אל הגן, כשאין כל דרך להתעלם מאווירת האושר ותחושת ההישג האופפות את החוויה המתוארת.

סיפור זה – מקסים בפשטותו ובתום הילדות המאפיינים אותו – יכול להכיל רובד תפיסתי נוסף שלא יפגע במקור אלא רק יעשיר את האופן שבו אנחנו קוראים אותו ומספרים אותו לילדינו (וגם לעצמנו). כך, נציע להתייחס לטל כאל אדם צעיר (גם בנפש, הגיל הוא הרי רק מספר…) העושה את צעדיו הראשונים בדרך אל החופש הכלכלי. הוא מלא ברצון, בסקרנות, באומץ ובנחישות ומצליח להתגבר על מכשולים (אימו של טל מייצגת את הדאגה והחשש הטבעיים, אך גם השמרניים, הכרוכים בתפיסות הרווחות והמסורתיות הקשורות לכסף ולהשקעות).

התנאים החיצוניים

הוא רוצה לחוות את הגשם המעניין שבחוץ, כשהוא מתחת למטרייה שמגינה עליו מפני ההשלכות השליליות של תופעת הטבע הזו, אך בו בזמן גם מאפשרת לו כל מיני כיוונים בעלי גוון חיובי. התפתחות ויצירתיות למשל. הרי הצורך להיערך לקראת העתיד בתנאי אי-וודאות הולכים ומתעצמים (מישהו אמר קרן פנסיה ולא קיבל…?) מחייב חשיבה שונה והתנהלות אחראית; הלא עידן השפע והגלובליזציה מזמן אפשרויות כמעט בלתי נגמרות של חוויית חוויות, של עיסוק מקצועי (לרבות במסגרת של “נוודות דיגיטאלית”) ושל צריכה (עדיף נבונה ואחראית מבחינה סביבתית).

התנאים החיצוניים האלה הם ההזדמנויות שהמטרייה הזו מעניקה לטל ולכל מי שבוחר להיכנס תחתיה, שכמו כל ההמצאות הגדולות, נולדה מתוך כורח, או צורך, או התמודדות עם קושי. זוהי מטרייה של שפע, של חופש כלכלי. זוהי מטרייה “דוּאָלית” – גם תפיסתית (האומץ להעז) וגם מעשית (בניית אסטרטגיה ומודל פעולה). היא רחבה מאוד ומתאימה “לתת שירות” לכל מי שחפץ בשירותיה, לא מגבילה ולא מוגבלת. אולי אפילו הולכת ומתרחבת, מורכבת מהידע ומהביטחון הנצברים בקרבם של המצטרפים אליה, תחתיה. 

קו הסיום

אז אם נחזור לבוקר הגשום שבסיפור, נבחין שככל שנוקף הזמן וההליכה נמשכת, טל הופך למן מורה דרך לחבריו – קורא להם להצטרף אליו למסע, תחת המטרייה המגוננת והטובה (המפתחת והמאפשרת?). הילדות והילדים נענים לקריאתו, גם אם לאחר לבטים או היסוסים (“והנה יוספה עומדת תחת גגון…“; “והנה דרור… עומד בחוץ ורועד מקור…“), גם תוך התגברות על חששות (“בתיה, את פוחדת מאמבטיה?“), ומגיעים בסוף, יחד, בחדוות עשייה משותפת, אל “קו הסיום” – היעד שסימנו לעצמם. בסיפור זהו הגנון, במציאות זו במפורש יכולה להיות הגשמת חלום.