“שיעורים כלכליים מתוך ספרות ילדים” היא סדרת מאמרים המציעים עוד נדבך בקריאה של סיפורי ילדים מוכרים ואהובים – קריאה מזווית כלכלית-פיננסית, כחלק מחינוך פיננסי שעל אף חשיבותו הרבה, לדעתנו עדיין אינו זוכה למשקל המגיע לו.
בספרה הקלאסי של מרים רוֹת, “מעשה בחמישה בלונים” (1974), מתארת המחברת סיטואציית ילדות מחויכת של חלוקת בלונים לקבוצה של ילדים. הבלונים יכולים לייצג חלומות גדולים או שמחה פשוטה של ילדים, והסוף שפוגש כל אחד מהבלונים – בעקבות מהלכים שנקטו הילדים – הוא המפגש עם דברים שקורים “בחיים עצמם”: בלון סופו להתפוצץ. או לעוף ממש גבוה לשמיים.
אפשר גם אחרת
קריאה אפשרית נוספת של הסיפור היפה הזה היא קריאה כלכלית – דרך משקפיים פיננסיים העלילה והשיעורים הבאים בעקבותיה (המתאימים לילדים ולהורים כאחד) ייראו כך:
אמא של רותי חילקה מתנות לכל הילדים – שמחה וששון, לכל ילד בלון. איזה בלון? בלון של הון!
בטיול שאליו יצאו יחד שמחו הילדים ושיתפו זה את זה בתוכניותיהם בנוגע לשימוש שיעשו עם בלוני ההון הצבעוניים שקיבלו.
בלון (הון) ירוק
אורי קיבל בלון הון ירוק ושמח מאוד. רץ וקפץ וסיפר לחבריו על כל הדברים הנהדרים שהוא מתכוון לקנות עם סכום הכסף שקיבל. אורי צרכן נבון – מתכנן, מבצע “סקר שוק” לפני כל קנייה, חושב טוב-טוב מה בין “צריך” לבין “רוצה”, לא מבזבז הכול בבת אחת. ובכל זאת, נשבה בקסם הצריכה והקפיץ את בלון ההון ממוצר אחד למוצר אחר. בלון ההון הלך והתכווץ מקפיצה לקפיצה, ולבסוף נחת על מוצר מפתה במיוחד ויקר במיוחד, “נדקר” והתפוצץ. בום טראח.
בלון (הון) צהוב
רון, שזכה לבלון ההון הצהוב, רצה מאוד להגדילו והחליט להיעזר באביו בעל הניסיון. אבא של רון הוא משקיע מסוג אוהבי הסיכון, אולם כזה המתמחה רק בשוק המניות, הנמנע מהרחבת הדעת לתחומי ההשקעות הרבים הקיימים וכתוצאה מכך נמנע גם מגיוון “הסל” שברשותו. אבא של רון השקיע את ההון של רון בצורה לא שקולה ומבלי שלמד היטב את התנהגות השוק. בהתחלה בלון ההון הלך וגדל, התנפח עוד ועוד באופן ששימח מאוד את האב ואת בנו, עד ש… הבורסה נפלה ובלון ההון התפוצץ. בום טראח.
בלון (הון) סגול
סיגלית קיבלה בלון הון סגול. בדומה לרון, גם סיגלית רצתה להגדיל את הבלון שברשותה, והחליטה להניח אותו בידיה הנאמנות של חברת “מִיצִי פָּה – מצפים לתשואות”. אבל… ציפיות לחוד ומציאות לחוד – החברה התגלתה כנוֹכְלוּת אחת גדולה ולא כגוף השקעות רציני ואמין (“שחקן אלפא”). בכיריה נעלמו עם כספהּ של סיגלית ובלון ההון שלה התפוצץ עוד לפני שהגיע לגודלו המירבי. בום טראח.
בלון (הון) כחול
רותי אחזה חזק חזק בבלון ההון הכחול שקיבלה מאמהּ. היא פחדה פחד גדול מאוד, משתק. היא פחדה שהבלון ייעלם לה, שיתפוצץ, שמישהו יחמוד אותו. הפחד גרם לה לשמור עליו במקום בטוח ונגיש – בחשבון העו”ש בבנק. שיהיה נזיל, שתוכל למשוך אותו בכל רגע שתחפוץ. אבל ככל שעבר הזמן והפחד המשיך לשתק את רותי, ההון שלה “התנוון” בעודו שוכב בחשבון הבנק, ערכו הלך ונשחק – וגם זה סוג של בלון שהתפוצץ. בום טראח.
ולבסוף, בלון (הון) אדום (וגדול במיוחד)
ומה עם אלון? אלון קיבל בלון הון אדום. הוא היה קשוב ל”רוחות השמים” של עולם ההשקעות. הוא למד את סוגי הרוחות השונים (תחומים, מכשירים), את הכיוונים המשתנים ואת העוצמות המשתנות (כוחות השוק, שחקנים עולים). אלון טיפח את בלון ההון האדום שלו ואִפשר לו להתאים את עצמו לעולם המשתנה. הבלון הלך וגדל, צמח ועף – עד העננים.