“4 שעות עבודה בשבוע”, שחיבר טים פריס (2007), מאתגר את התפיסה המודרנית, אך המסורתית, של ימי עבודה בני שעות קבועות וארוכות (“Working nine to five” ומעלה…).
הוא מספק שורה של אסטרטגיות להשגת חופש כלכלי ויצירת חיים מלאי סיפוק תוך הקדשת מספר מינימלי של שעות לעבודה המכניסה עצמה.
לאורך הספר פריס חולק את התהליכים האישיים והמקצועיים שעבר בעצמו – כשכיר, כיזם ולבסוף גם כמי שהצליח להגשים את חלום החופש הכלכלי ומי שחי חיים המכונים היום “נוודות דיגיטלית”.
מוזמנים לקרוא את סדרת המאמרים שלנו, העוסקת בעיקרי התובנות שניתן ללמוד מהספר החשוב הזה (הפרקים זמינים במקביל גם בערוצי הפודקאסט והיוטיוב שלנו).
פרק רביעי – תשתית ההגדרות (חלק 4/4)
תוכנית עבודה
בהמשך ישיר ל”תרופה” האולטימטיבית לפחד, שהיא, לפי פֵריס, נקיטת הפעולה עצמה, הנה אנחנו מגיעים לתוכנית העבודה – החלק הרביעי והאחרון בשלב הראשון של השיטה. מי שמכיר כבר את החומרים שלנו כנראה לא יתפלא לשמוע שתכנון – הכולל גיבוש חזון, סימון מטרות ונקיטת שורה של פעולות שתכליתן להשיג את המטרות האלה – הוא חלק בלתי נפרד משיפור מצבנו הפיננסי. פֵריס מיטיב לדייק את ה”נוסחה” לתוכנית עבודה מדוקדקת וברורה, שהאדם שעומד מאחוריה כנראה גם יהיה אותו אדם שסימן בצורה בהירה את המטרות שלפניו, והוא מלא נחישות לפעול כדי להשיגן.
דיוק
נתחיל בחזון ובמטרות. מה אנחנו רוצים מעצמנו? זו לא שאלה של מה בכך, והמציאות – וגם פֵריס בספרו – מוכיחים שחלק גדול מהאנשים בעולם הזה לא באמת יודעים לענות עליה… לא באופן כללי ולא באופן קונקרטי. וכשאנחנו אומרים באופן כללי, אנחנו לא מתכוונים למושג “אושר”, מושג כל כך חשוב מצד אחד, אך כל כך שחוק מצד אחר (לפי פֵריס, המושג הזה “סובל משימוש יתר וכבר טעון ביותר מידי משמעויות”). הכוונה היא לתחושה או להישג הרבה יותר ממוקדים, למשל – התרגשות. אותה תשוקה גדולה למשהו, לעיסוק כלשהו; אותה שמחה שמציפה אותנו כשאנחנו עוסקים בדבר הנחשק הזה – זו מטרת העל האישית-מקצועית שלנו, זו ההתרגשות הנכספת. לדבריו, ואפרופו דיוק, ייתכן שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו “מה ירגש אותי?”, ולא “מה אני רוצה?”.
אז המטרות צריכות להיות ממוקדות ועטופות בהתרגשות. לפי פֵריס, כדאי גם שיהיו כמה שיותר מפורטות. גם היעדים המקצועיים וגם יעדי הפנאי (שהוא מכנה “פעילויות חלופיות”) – כדאי שנגדיר אותם בצורה מפורטת ומדויקת, מאחר שלשיטתו, האמירה הכללית בסגנון: “אני פשוט אעבוד עד שיהיו לי X דולרים ואז אעשה מה שמתחשק לי” – האמירה הזו לא תקדם אותנו ליעדים המרגשים. במקום זה, מה שעלול לקרות זה ש”הסכום X ימשיך לגדול עד אינסוף, רק כדי לאפשר לכם לברוח מחוסר הוודאות שבחלל הריק ומהפחדים שהוא מעורר”. במילים אחרות, החשש הגדול שפֵריס מציף כאן הוא לא בהכרח איזושהי התרסקות מפוארת, אלא הישאבות לשגרה, שהממד הבולט בה הוא שעמום (שהוא ההפך מהתרגשות, שכבר אמרנו שהיא כנראה האושר האמיתי…).
פירוט
מהמטרות המדויקות – שפריס מדגיש שעליהן לנבוע מ”חשיבה בגדול”, אולי אפילו באופן קצת לא מציאותי ולכן מעורר השראה – מהמטרות האלה אנחנו מתקדמים עכשיו… להתקדמות עצמה. הוא מדבר על יצירת “לוח חלומות”. אבל בניגוד למה שאנחנו אולי מכירים כ”לוח השראה”, הוא מתכוון לא רק לתליית התמונות והמשפטים מעוררי ההשראה (מהלך חשוב בפני עצמו!) אלא ממש לפירוט – גם של החלומות וגם של הדרך אליהם.
יצירת הלוח הזה היא דרך בפני עצמה – מהנה, אך גם מאתגרת. היא כוללת שאילת שאלות קשות והפנייתן לנמען המורכב ביותר שיש… אנחנו בעצמנו. היא דורשת בירור מעמיק, דמיון, חשיבה על תרחישים אפשריים, הגדרת העלויות הדרושות ומכאן גם סימון יעדי הכנסות; היא דורשת החלטיות, גיבוש של לוח זמנים ברור והיצמדות אליו, כלומר ביצוע. כלומר ההפך מדחייה, בעיקר של דברים שלא נוח לנו לעשות (ובהקשר הזה פריס טוען, ש”הפעולות החשובות ביותר לעולם אינן נוחות”).
אם נבחר להתמקד באחד השלבים של גיבוש הלוח, יהיה זה באופן לא מפתיע הגדרת העליות ותכנון ההכנסות (אין ברירה, תיאלצו לקרוא את הספר כולו…). נחשב את העלויות ברמה החודשית ובמונחים של תזרים מזומנים ממש, ולא רק ברמת העלות הכוללת. חלוקה של העלות הכוללת להוצאה חודשית הופכת את הדברים לזולים יותר ולאפשריים הרבה יותר. פריס אף מגדיל לעשות ומציע לפרק את הסכומים לרמה יומית… ואז בכלל הכול נראה אפשרי יותר (אגב, מוזמנים לקרוא את המאמר שלנו בנושא תודעת השפע).
כמה ומתי
בצד ההכנסות, בוחרים נניח ארבעה חלומות. לכל אחד מהם יש לחשב את המימון החודשי הדרוש – גם העלויות השוטפות וגם המימון הייעודי, ולסכומים שיתקבלו מומלץ להוסיף מקדמי ביטחון. המספרים האלה הם יעדים בפני עצמם, יעדים המוצמד לאותם יעדים-חלומות שסימנתם לעצמכם. בהקבלה לשפה שלנו – אלה הם ה”כמה” וה”מתי” שאנחנו מדברים עליהם כל הזמן. אותו סכום שאנחנו שואפים אליו כתזרים, כהכנסה פאסיבית ואותו מועד שבו אנחנו רוצים שהתזרים הזה יהיה זמין לנו. ה”כמה” וה”מתי” כמובן משרתים את ה”מה”, את אותם יעדים-חלומות, שכתובים באופן ברור ומפורט על הלוח שלנו.
ולסיום, הפרק הזה ממוקד בעשייה עצמה. עשייה שוטפת, נקיטת פעולות יומיומיות, בהתאם לתוכנית ברורה, ובאופן החלטי ועיקש. נצטט שוב משפט מהספר, שפשוט מיטיב לדייק את המסר: “מחר זה לעולם לא. לא משנה כמה קטנה היא המשימה”.
בהצלחה!