“4 שעות עבודה בשבוע”, שחיבר טים פריס (2007), מאתגר את התפיסה המודרנית, אך המסורתית, של ימי עבודה בני שעות קבועות וארוכות (“Working nine to five” ומעלה…).
הוא מספק שורה של אסטרטגיות להשגת חופש כלכלי ויצירת חיים מלאי סיפוק תוך הקדשת מספר מינימלי של שעות לעבודה המכניסה עצמה.
לאורך הספר פריס חולק את התהליכים האישיים והמקצועיים שעבר בעצמו – כשכיר, כיזם ולבסוף גם כמי שהצליח להגשים את חלום החופש הכלכלי ומי שחי חיים המכונים היום “נוודות דיגיטלית”.
מוזמנים לקרוא את סדרת המאמרים שלנו, העוסקת בעיקרי התובנות שניתן ללמוד מהספר החשוב הזה (הפרקים זמינים במקביל גם בערוצי הפודקאסט והיוטיוב שלנו).
פרק חמישי – שלב ה”חיסול” (או: “סוף עידן ניהול הזמן”)
הכותרת מפתיעה קצת וכביכול מנוגדת לכל מה שאנחנו אומרים תמיד בהקשר של תכנון ושרטוט הדרך שלנו – להצלחה בכלל ולהצלחה פיננסית בפרט. וגם פֵֶריס בעצמו מדבר על חשיבותו של תכנון וחשיבותן של מטרות.
חידוד
אבל כאן, בפרק הזה שעוסק ב”סוף עידן ניהול הזמן”, הכוונה היא לא להפסקת התכנון, אלא לחידוד התכנון, או לחידוד תשומת הלב שלנו לזמן שברשותנו. הוא מציע לבחון טוב-טוב את התוכן שאנחנו מכניסים לזמן שלנו, הוא מציע לייצר סדר עדיפויות ברור למשימות השונות והוא גם ממליץ שלא למלא את כככככל הזמן בעשייה. אנחנו חייבים לנשום בין לבין – הנשימות לא רק בריאות והכרחיות לגוף, הן גם בריאות והכרחיות לנפש וליכולת שלנו לצמוח ולגדול. ובאופן מוזר ככל שזה יישמע לנו, פֶריס טוען ש”לעשות פחות כדי להשיג יותר זו לא רק אפשרות ממשית, אלא דרישה מחייבת”.
האמת, שזה לא לגמרי מוזר. הרי ידוע שמונח הפריון קשור לניצול יעיל של משאבים (תשומות) שתכליתו לייצר מוצרים (תפוקות), באיכות הגבוהה ביותר המתאפשרת. פֶריס מדבר על היעילות הזו בהקשר של הגדלת הכנסות – זה המוצר האיכותי שאנחנו חותרים אליו. והיעילות, שמיד נעמיק בה, משמעותה השקעה של פחות זמן ב”ייצור המוצר”, באמצעות הגדלת השימוש במשאבים אחרים שהעולם המודרני מעניק לנו.
במילים פשוטות יותר – ניצול מיטבי של הזמן שעומד לרשותנו הוא המפתח לשיפור החיים שלנו. אבל, ניצול זמן מיטבי אין משמעותו להשתמש בכל הזמן שלנו כדי לעשות יותר, אלא בכמות קטנה ממנו, תוך ניצול משאבים אחרים שיאפשרו לנו לעשות יותר. זוכרים את עיקרון Less is More? אז זה.
אפקטיבי ולא יעיל
בהמשך לכך, ראוי להגיד משהו על ההבחנה בין אפקטיביות לבין יעילות. פֶריס מגדיר אפקטיביות כ”לעשות את הדברים שמקרבים אתכם למטרתכם”. לעומתה, יעילות לשיטתו היא “ביצוע משימה נתונה (חשובה או לא חשובה) באופן החסכוני ביותר האפשרי”. בוודאי הבנתם איזו תפיסה או שיטת פעולה כדאי לנו לאמץ…
הבעיה עם יעילות, שהחברה שלנו כמעט מקדשת אותה. משימות מסוגים שונים ובעלי חשיבות שונה נכנסות לרשימות המכולת שלנו, בטווחי זמן שונים, מבלי שניתן את דעתנו על המטרות שלהן, מבלי שנפעל על פי סדר עדיפויות ברור מספיק. פֶריס מסכם את הסוגיה הזו בשתי אמירות: האחת – “ביצוע מיטבי של דבר מה זניח אינו הופך אותו לבעל חשיבות”; השנייה – “משימה אינה הופכת לבעלת חשיבות רק מתוקף העובדה שנדרש זמן רב לביצועה”. חומר למחשבה…
ניהול המאמצים (והזמן)
אז אמרנו סדר עדיפויות, אבל איך נדע במה “נכון” להשקיע את הזמן ואת האנרגיות שלנו? האם יש “נכון” כזה? כמובן שכל האנשים שונים, החשיבה אחרת, המטרות אחרות וגם הדרכים אחרות. אין “נכון” אחד, אבל יש כמה עקרונות מעניינים שיכולים לסייע לנו לבחור מה הכי טוב והכי נכון עבורנו.
עיקרון אחד כזה הוא “חוק פארטו”, המוכר גם כ”עיקרון 20/80″. סיפור התגלגלותו של החוק הזה מעניין כשלעצמו, אבל לא ניכנס אליו כרגע – מוזמנים להרחיב בנפרד. נצטט מתוך הספר רק אמירה אחת שרלוונטית לענייננו ומתמצתת יפה את העניין: “80 אחוז מן העושר וההכנסה מיוצרים ומוחזקים בידי 20 אחוז מהאוכלוסייה”. במילים אחרות, רוב הכסף בעולם נמצא ברשותם של מעטים. ואם נקביל את זה לרמת המיקרו, לרמת האדם הבודד – כנראה שנגלה ש-20 אחוז מהמאמצים שלנו (בכל תחום – הכלכלי, המקצועי, החברתי, האישי וכו’) אחראיים ל-80 אחוז מהתוצרים שלנו. תוצרים יכולים להיות כסף, דוחות בעבודה, רמת השמחה שמסבים לנו 6 חברים מתוך ה-30 שסביבנו, ואפשר להמשיך ככה בלי סוף. מה שנותר לנו לעשות בהקשר הזה הוא לבדוק את עצמנו טוב-טוב, ולהגדיר מהם 20 האחוזים בחיינו שמספקים 80 אחוזים מהאושר שלנו.
עיקרון נוסף ששווה לדבר עליו בהקשר של ניהול זמן הוא “חוק פרקינסון”. גם כאן יש סיפור התגלגלות נחמד וגם כאן נמליץ לכם להרחיב בעצמכם… נציין רק את תמצית העניין: ככל שיהיה לנו יותר זמן להשלמת משימה, אנחנו כנראה נמלא את הזמן הזה, ולא בהכרח באופן שיהפוך את התוצר שלנו לאיכותי יותר. במילים אחרות, תמיד עדיף להגדיר לוחות זמנים קצרים ככל שניתן. מהלך כזה יגַדֶר אותנו ויאלץ אותנו להתמקד במה שבאמת חשוב והכרחי. מהדהד לכם את “חוק פארטו”? לא טעיתם. פֶריס מציג את שני החוקים האלה כ”שתי גישות סינרגטיות להגברת הפריון”: ביצוע המטלות החשובות ביותר שיקצר את זמן העבודה (פארטו), לצד קיצור זמן העבודה שיגרום לנו לבצע את המטלות החשובות ביותר (פרקינסון).
בשורה התחתונה
הפרק החשוב הזה בספר “ארבע שעות בשבוע” מלמד אותנו שיעור באפקטיביות (ולא ביעילות). כדי להשיג מטרות – בכלל, ובוודאי שבעולם הפיננסי – אנחנו חייבים להיות מחודדים מאוד: המטרות צריכות להיות ברורות, המשימות צריכות להיות מעטות וממוקדות, ולוחות הזמנים צריכים להיות קצרים. וגם סדר העדיפויות הוא סופר חשוב כאן, הוא זה שמאפשר לנו לנצל את משאב הזמן שלנו בצורה הטובה ביותר, שתשפר את חיינו. ואם אנחנו מרגישים שאנחנו כל הזמן עסוקים וחסרים בזמן, פֶריס מציע לחזור לשולחן העריכה, כי לשיטתו “חוסר זמן הוא למעשה חוסר בסדר עדיפויות”.