“4 שעות עבודה בשבוע”, שחיבר טים פריס (2007), מאתגר את התפיסה המודרנית, אך המסורתית, של ימי עבודה בני שעות קבועות וארוכות (“Working nine to five” ומעלה…).
הוא מספק שורה של אסטרטגיות להשגת חופש כלכלי ויצירת חיים מלאי סיפוק תוך הקדשת מספר מינימלי של שעות לעבודה המכניסה עצמה.
לאורך הספר פריס חולק את התהליכים האישיים והמקצועיים שעבר בעצמו – כשכיר, כיזם ולבסוף גם כמי שהצליח להגשים את חלום החופש הכלכלי ומי שחי חיים המכונים היום “נוודות דיגיטלית”.
מוזמנים לקרוא את סדרת המאמרים שלנו, העוסקת בעיקרי התובנות שניתן ללמוד מהספר החשוב הזה (הפרקים זמינים במקביל גם בערוצי הפודקאסט והיוטיוב שלנו).
פרק שישי – שלב ה”חיסול” (או: איך להתמודד עם גזלני הזמן?)
בפרק הקודם דיברנו על הבחנה בין אפקטיביות לבין יעילות, על חשיבותו של סדר עדיפויות, על חוקי פארטו ופרקינסון ועל עיקרון Less is More; דיברנו על תפיסות ועל כלים שיכולים לסייע לנו לנצל את הזמן שלנו באופן מיטבי, באופן שישפר את אורח חיינו ויעלה את רמת האושר שלנו.
גזלן זמן 1 – מידע
הפעם נדבר על כלי התמודדות עם כל מה שגוזל לנו זמן בעולם הזה, זמן יקר, זמן מתכלה, זמן שיכול להיות מושקע במה שחשוב לנו באמת ובמה שמקדם אותנו, אבל הוא נוטה להתבזבז…
איך זה קורה?! הגזלן הראשון שפֶריס מדבר עליו הוא המידע. או יותר נכון הצפת המידע. הספר נכתב כאמור בשנת 2007, כלומר 16 שנים שבמהלכן מהפכת המידע רק החישה את צעדיה והתרחבה באופן בלתי נתפס. אנחנו חיים היום בעולם מלא בכמויות אדירות של מידע, שעובר כמעט במהירות האור במספר אדיר של ערוצי תקשורת. בקיצור, הצפה. אנחנו צריכים לדעת להתמודד עם ההצפה הזו, ואולי עדיף לדעת לנהל אותה, לבסס איזה סכר חזק ויציב שנוכל לפתוח ולהזרים את המים רק כשנבחר בכך – גם מבחינת איכותם וגם מבחינת מועד ההזרמה שלהם.
את כל המטאפורה הזו של המים והסכר פֶריס לוקח לעולם התזונה, ומכנה את ה”תרופה” לבעיית המידע בשם “דיאטה דלת מידע”, או “בורות מבחירה”. בפשטות, ובהמשך ליישום עיקרון Less is more בעשייה עצמה – גם בהקשר של צריכת מידע כדאי שנגביל את עצמנו. כדאי שנצרוך פחות ובאופן מדויק יותר; כדאי שנברר מה המעט שבאמת מועיל לנו (אפרופו “חוק 20/80”), שבאמת מסב לנו אושר ומקדם אותנו.
לדברי פֶריס, “רוב המידע שאנחנו צורכים הוא בבחינת בזבוז זמן, נושא מטען שלילי עבורנו, חסר רלוונטיות למטרותינו ומצוי מחוץ לטווח השפעתנו”. בהמשך לתפיסה הזו הוא ממליץ על ה”דיאטה” הזו, שתאפשר לנו להפיק מעצמנו יותר: אם נכניס לראשנו פחות מידע, או נבחר מידע יותר ממוקד ורלוונטי, כנראה שגם התוצרים שלנו, בכל תחום שהוא, יהיו יותר ממוקדים ורלוונטיים.
כאן נפתח סוגריים ונגיד, שבמסגרת תהליכי למידה כמו אלה שאנחנו מדברים עליהם תמיד – סביב תודעת שפע, השקעות אלטרנטיביות והכנסות פאסיביות – נכון לדעתנו כן להרחיב את היריעה ככל שניתן ולהיחשף לסוגים שונים של ידע שהעולם מזמן לנו בהקשר הזה. אבל גם הרחבת היריעה יכולה להיות מוגדרת ומסודרת, מדורגת וממוקדת, על פי תוכנית שנגבש לעצמנו ושנתמיד בה לאורך זמן. במילים אחרות, חשוב להדגיש שלדעתנו, “דיאטת המידע” שפֶריס מדבר עליה יכולה ללבוש צורות שונות בשלבים שונים של חיינו, המקצועיים והאישיים. אין משמעותה “פחות בכל מחיר”, אלא “סימון האיכות מתוך הכמות”.
גזלן זמן 2 – אנשים
אז טיפלנו בגזלן הזמן הראשי בעולמנו, הוא המידע. אחריו יש מקום להזכיר ולטפל בגזלני זמן נוספים, שהם למעשה בני האדם… או יותר נכון ההפרעות שבני האדם סביבנו עשויים לייצר לנו בתצורות שונות – החל ממיילים (עוד סוג של הצפת מידע), דרך שיחות טלפון ועד מפגשים פרונטליים שאמורים להיות מקצועיים אבל מידת האפקטיביות שלהם שואפת לאפס…
נבהיר רק, כמובן, שאנחנו מדברים כאן על העולם המקצועי ולא על בני אדם באשר הם ועל תקשורת אנושית באשר היא… כנראה שגם כשמדברים על בני האדם באשר הם, כדאי שנבחר לחיות את חיינו רק בסביבה אנושית שעושה לנו טוב, אבל נזכיר שהמיקוד שלנו הוא בעולם ההכנסות, או יצירת ההכנסות, בדרך אל החופש הכלכלי. ומכאן שההפרעות האנושיות שפֶריס מזכיר ואנחנו חולקים אִתכם, הן בתחום העבודה והכלכלה, ולא בעולם האישי-חברתי.
מתכון לאפקטיביות
אז איך מתמודדים עם גזלני הזמן שמפריעים לנו להשלים משימות באפקטיביות הרצויה?
פֶריס מדבר על שלושה אפיקים מרכזיים: הראשון הוא הגבלת הזמינות שלנו (דוגמת שעות קבועות ומדודות לשיחות טלפון או למשלוח מיילים, דחיית פגישות או דיונים פחות חשובים); השני הוא איגוד פעילויות (שהוא צבירת משימות הכרחיות שחוזרות על עצמן ושניתן לרכז, באופן שיחסוך זמן ויצמצם עלויות); והשלישי הוא אוטונומיה (שהיא האצלת סמכויות רחבה ככל שניתן – כמובן שבהתאם לתפקידים ולעשייה המקצועית שלנו).
והנה לנו מתכון בן 3 רכיבים (לפחות) לאפקטיביות – לא סתם חיסכון במשאבים, אלא מימוש מהלכים שיקדמו אותנו לעבר המטרות שלנו. ואלה, כאמור, קשורות בצמצום זמן העבודה תמורת כסף, ובהגדלת ההכנסות הכספיות. שווה לנסות…