האוניברסיטה המובילה והיוקרתית מחזיקה תיק השקעות בסך 53.2 מיליארד דולר, שרווחיו רק הולכים וגדלים. חלק מהרווחים מוזרמים לתקציב השוטף שלה, ותורמים לשימור מעמדה כגוף האקדמי הטוב בעולם
53.2 מיליארד דולר – הסכום הזה נחשב לתיק ההשקעות הגדול בעולם השייך למוסד אקדמי. הרווארד נחשבת לאוניברסיטה המובילה והיוקרתית בעולם כבר שנים ארוכות, והיא מנהלת את הנכסים שלה ביד רמה. אם תרצו, היא מציגה מצוינות אקדמית לצד מצוינות בהשקעות, שמושגת בין היתר בזכות השקעות אלטרנטיביות. האם שילוב כזה נשמע לכם מוכר?
אותה עליונות בהשקעות מעניקה להרווארד משאבים כספיים משמעותיים לטובת התקציב השוטף שלה. אף שהיא משתמשת בחלק מהרווחים עבור הוצאות, הרווארד מצליחה להגדיל את רווחיה בעקביות מדי שנה. תיק ההשקעות של האוניברסיטה הוא יוזמה שנולדה כדי לאפשר לה “לעמוד במשימתה” לשמור על מעמדה כגוף האקדמי הטוב בעולם.
ממה מורכב תיק ההשקעות של אוניברסיטת הרווארד?
האוניברסיטה מחלקת את ההשקעות שלה בין מניות סחירות (14%), השקעות ישירות בהון של חברות לא סחירות (34%), קרנות גידור (33%), נדל”ן (5%) ושיעור קטן של איגרות חוב ממשלתיות ומזומנים (5%).
פרופיל ההשקעות של האוניברסיטה עשוי להעלות גבה, אולם התוצאות מדברות בעד עצמן: בשנה הפיסקאלית שהסתיימה בסוף יוני 2020, כששוקי ההון טרם חזרו לרמות שבהן נסחרו לפני משבר הקורונה, הרווארד רשמה תשואה של 7.3%.
אם הייתם עוצרים לבדוק את תיק ההשקעות שלכם בסוף יוני 2020, ספק אם התשואה שלכם היתה חיובית. בדקנו גם את השנה הפיסקאלית של 2021 ומצאנו שבסופה רשמה הרווארד תשואה של 34% על השקעותיה. אותה תשואה איפשרה לה להעביר 2 מיליארד דולר מהרווחים מתוך תיק של 53.2 מיליארד דולר לטובת התקציב התפעולי שלה, וכך עשתה גם ב-2020. אז איך הרווארד עושה את זה?
תיק ההשקעות של הרווארד: סיכון נמוך, אך הרווחים מדברים בעד עצמם
כמו גופים אחרים בעולם שמנהלים תיק השקעות, גם הרווארד לא מצפה לתשואות גבוהות על פני ממוצע רב שנתי. לכן היא מעבירה רק 2 מיליארד דולר – 3.7% מהרווחים שלה על תיק ההשקעות – לתקציב השוטף שלה, וכך היא מצליחה להשאיר את הרווחים שלה גבוהים.
ב-2021-2020 דירקטוריון ההשקעות של הרווארד, שכולל שורה של פרופסורים מהסגל האקדמי, החליט להפחית את פרופיל הסיכון של האוניברסיטה: להקטין את ההשקעה במשאבי טבע (בהם סחורות שונות) ולהגדיל את ההשקעות בפרייבט אקוויטי, כלומר השקעה בחברות שאינן נסחרות בבורסה. כנראה שהאוניברסיטה מגיבה למגמה שבה הבחינו קרנות סיכון מסוימות: הפער בין השוק הסחיר לבין השוק שאינו סחיר ויש בו חברות פרטיות – גבוה מדי. בנוסף, הרווארד גם הגדילה את רכיב המזומן ל-8%.
נקודה מעניינת נוספת היא כי הרווארד נוקטת בגישת ניהול השקעות פסיבית. זאת למרות הידע הרב הצבור בה והפרופסורים לכלכלה שמלמדים בכיתותיה. האוניברסיטה לא בוחרת בפועל ומקצה נכסים ספציפיים. האסטרטגיה שלה אחרת: היא בוחרת את מנהלי הקרנות הטובים ביותר בכל אחת מהקטגוריות, ומקצה להם את הכספים וההשקעות.
יש שיטענו שבדרך הזאת דמי הניהול גבוהים יותר, אולם איננו יודעים מה העלויות של ניהול ההשקעות של הרווארד, היות וההסדרים לא חשופים. בכירי האוניברסיטה רוצים להישאר מומחים בתחומם ולתת למומחי השקעות לנהל עבורם את ההשקעות.
בשנה האחרונה התחבטה האוניברסיטה על רמת הסיכון שעליה ליטול בתיק ההשקעות שלה. הנטיה הטבעית שלה היא שמרנית: לייצר תשואות יציבות ברמת ודאות גבוהה ככל שניתן. מסיבה זו החליטה האוניברסיטה לבחור בקרנות גידור וקרנות פרייבט אקוויטי, שיהיו חשופות כמה שפחות לשוק המניות.
האם הגישה השמרנית של הרווארד תוכיח את עצמה בעידן של ריבית אפסית? כך או כך, הסיבה לגישה הזאת ברורה: הרווארד כורכת את ההצלחה של תיק ההשקעות שלה ברמת המצוינות העתידית שלה, ועל כן היא נוקטת בזהירות. אף שתיק ההשקעות שלה בשווי עצום, האוניברסיטה מבינה את החשיבות של הגדלה זהירה של הון – משום שזה המשאב הכספי שיעמוד לראשותה בעתיד.