“שיעורים כלכליים מתוך ספרות ילדים” היא סדרת מאמרים המציעים עוד נדבך בקריאה של סיפורי ילדים מוכרים ואהובים – קריאה מזווית כלכלית-פיננסית, כחלק מחינוך פיננסי שעל אף חשיבותו הרבה, לדעתנו עדיין אינו זוכה למשקל המגיע לו.
על מה מסופר?
“הצב של אורן” (1977), סיפור שחיברה מירה מאיר, עוסק בכמיהה המאפיינת ילדים לבעלוּת על בעל חיים – הרצון העז לטפל ביצור חי (שאינו בן אנוש, דוגמת אח קטן ומעצבן שמצטרף למשפחה…) ולפתח אתו יחסי חברות קרובים.
הסיפור הזה עוסק גם בפרידה, ברגשות שהיא מציפה ובחשיבות של ההתמודדות עם הרגשות האלה, הפחות-נעימים לילדים ולמבוגרים כאחד.
בקצרה, העלילה מתארת את הילד אורן שמאוד רצה צב. הוריו חיפשו עבורו את מבוקשו, ואימו מצאה לבסוף צב והביאה אותו אל הגן (מישהו אמר חיה מוגנת…?).
אורן והילדים שמחו מאוד ויצאו מגדרם לשמח גם את הצב ולגרום לו להוציא את ראשו מהבית שהוא נושא על גבו. הצב מצדו בחן את סביבתו ואת החפצים שהילדים הניחו עבורו, טעם את סלט הירקות (ירק-ירק בנפרד), ולבסוף “חשב שכדאי ללכת למקום אחר“, והלך לו.
קריאה אחרת
כהרגלנו, נציע כאן זווית קריאה שונה, המתחברת היטב לתפיסת העולם שלנו (או למעשה נובעת ממנה). אנחנו מציעים להתייחס אל הצב – שאורן רוצה שיהיה שלו – כאל “אדם מן היישוב”.
כך, בכל הנוגע לחשיבה על כסף ועל השקעות, אותו אדם מאופיין כשמרן, כחשדן, כאיטי-משהו, ככזה שאוהב להיות קרוב לבית, או ליתר דיוק בעל-הבית…
אורן, ההורים שלו והילדים בגן של אורן מייצגים בעינינו מגוון גורמים – אנשים שהציצו (ולא בהכרח נפגעו) מחוץ לעולמם המוכר והמוגן וטעמו את טעמו של החופש הכלכלי,
צד גופי השקעות כאלה או אחרים שפועלים לגייס משקיעים. הגורמים האלה מציעים לאותו אדם מן היישוב כל מיני הצעות, שהוא בוחן באיטיות ובחשדנות המאפיינות אותו, כאמור.
הוא בחר לטעום את ההצעות (סלט הירקות) בדרכו שלו (כל ירק בנפרד ולא כתערובת, או כתוכנית כלכלית סדורה, שהוכנה עבורו), ולבסוף, כשמיצה או כשלא התרצה, בחר שוב בדרך ייחודית, ועזב
(“הצביע ברגליים” והבהיר לסובבים אותו שהוא חיה מוגנת..?).
מה אנחנו למדים? איזה אפילוג אפשר לחבר לסוף כזה, שייתכן שאף מותיר טעם מעט מאכזב?
לדעתנו, אפשר לדבר כאן על חשיבות העצמאות, חשיבות הבחירה במהלכים ובאורח חיים שמתאים לנו, גם אם הסביבה מביעה פליאה והשתאות. אבל, וזה אבל חשוב,
עלינו גם לזכור שהמציאות הכלכלית – בדגש על זו העתידית – מחייבת אותנו לנהוג באחריות, להעז להציץ מחוץ לבית המשוריין והבטוח שלנו, ומעת לעת להגביר את הקצב…