“4 שעות עבודה בשבוע”, שחיבר טים פריס (2007), מאתגר את התפיסה המודרנית, אך המסורתית, של ימי עבודה בני שעות קבועות וארוכות (“Working nine to five” ומעלה…).
הוא מספק שורה של אסטרטגיות להשגת חופש כלכלי ויצירת חיים מלאי סיפוק תוך הקדשת מספר מינימלי של שעות לעבודה המכניסה עצמה.
לאורך הספר פריס חולק את התהליכים האישיים והמקצועיים שעבר בעצמו – כשכיר, כיזם ולבסוף גם כמי שהצליח להגשים את חלום החופש הכלכלי ומי שחי חיים המכונים היום “נוודות דיגיטלית”.
מוזמנים לקרוא את סדרת המאמרים שלנו, העוסקת בעיקרי התובנות שניתן ללמוד מהספר החשוב הזה (הפרקים זמינים במקביל גם בערוצי הפודקאסט והיוטיוב שלנו). נביא כאן לפניכם זיקוק של הרעיונות ושל ארגז הכלים שמציע פֵריס – אנחנו ממליצים בכל אופן לקרוא את הספר במלואו ולאתר בו את הדגשים המתאימים לכם אישית, אבל התמצית כאן כנראה תסייע לכם לפחות בהיכרות הראשונית עם הדברים. היכרות שהיא חלק ממסע למידה רחב ועמוק, שתכליתו המעשית היא לייצר משכורת שלישית לבית שלנו. זו בתורה תאפשר לנו לשפר את חיינו, בין היתר באמצעות ניתוק הקשר ההדוק (מידי) בין עבודה לבין כסף, או הכנסה.
הספר מורכב מ-4 פרקים ראשיים, שמשקפים 4 שלבים בדרך ל-4 שעות העבודה השבועיות… פֵריס מכנה את השלבים האלה: הגדרה, חיסול, אוטומציה ושחרור, ומסביר כל אחד מהם באמצעות מקְבצי עקרונות ושורה של דוגמאות – מחייו שלו ומחייהם של אחרים. אנחנו בחרנו בפינצטה את המסרים שנראו לנו החשובים ביותר בתוך כל העושר הזה. אין לנו יומרות “לכסות” את הכול, אלא רק לעורר בקרבכם את התיאבון להעמיק בעצמכם – גם את הידע וגם את הכיס… 😉
פרק ראשון – תשתית ההגדרות (חלק 1/4)
השלב הראשון שמציע פֵריס בדרך ל-4 שעות עבודה בשבוע הוא שלב ההגדרות. כוונתו היא היכולת להחליף הנחות עבודה מסוימות באחרות; לאמץ תפיסה חדשה, מטרות חדשות ומונחים חדשים, שיהלמו את המשחק החדש. השלב הזה הוא התשתית שאליה ניתן יהיה להוסיף בהמשך את 3 מרכיבי עיצוב אורח החיים: זמן, הכנסה וניידות.
לסמן יעדים
ההבחנה הראשונה שפֵריס מציב לפנינו היא בין קבוצה שהוא מכנה “העשירים החדשים” לבין חלק גדול מהציבור, קבוצה גדולה שהוא מכנה “הדחיינים”. השוני המרכזי בין שתי הקבוצות האלה הוא סימון המטרות. “העשירים החדשים”, או בקיצור ע”ח, מיטיבים לנסח את המטרות שלהם באופן שמשקף בבהירות את סדר העדיפויות ואת תפיסת העולם שלהם. דוגמה אחת לכך היא זו:
הדחיינים יגדירו את המטרה שלהם כ”לפרוש מוקדם או בגיל צעיר”, והע”ח יגידו שהם מעוניינים “לפזר תקופות הבראה והרפתקאות לכל אורך החיים, על בסיס קבוע, ולהכיר בכך שחוסר פעילות אינו מטרה בפני עצמה”. הם גם יגידו שכדאי “לעשות מה שמלהיב אותך”.
עוד דוגמה – פשוט כי היא טובה מידי מכדי לוותר עליה – היא למשל האמירה “לעשות טונות של כסף” מצד הדחיינים, לעומת זו המדויקת יותר של הע”ח, “לעשות טונות של כסף למען סיבה ספציפית וכדי להגשים חלומות מוגדרים…”.
להגדיר מטרות
בהמשך ישיר לכך, ובמסגרת הנחת תשתית ההגדרות החדשות, פֵריס מציג את העיקרון שהוא מכנה “לרדת מהרכבת הלא נכונה”, או במילים אחרות – לא לרדוף אחרי הכסף באופן עיוור. כלומר, לתת לכסף “צבע” מעשי – תכלית, מטרות, יעדים. פֵריס אף מגדיל לעשות, ומכנה את השאלות האלה שהופכות את הכסף הרצוי למעשי בכינוי “מקדם החופש”: מה אנחנו רוצים להשיג? מתי? היכן? עם מי? וכו’. כמו חמשת הממ”ים המוכרים מעולם העיתונאות והמודיעין, רק בעולם של רווחה וכל-טוּב; בעולם של בחירה חופשית ועיצוב אמיתי של החיים שלנו.
אז כשפֵריס מדבר על העשירים החדשים, הוא כאמור מדבר על אלה שמגדירים באופן מדויק וברור את המטרות שלהם ושל הכסף שברשותם, והם גם אלה שעושים כל שביכולתם למקסם את היכולת שלהם לבחור מה לעשות עם חייהם, במינימום מאמץ וכסף.
לשנות תודעה
עד כאן החלק הראשון של שלב ההגדרות. נסכם ונגיד שהיציאה לדרך החדשה מתחילה בהנחות עבודה חדשות, או כמו שאנחנו תמיד אומרים – בשינוי התודעה. הפעם דיברנו על ההבחנה בין קבוצת “העשירים החדשים” (שנשאף להיות חלק ממנה) לבין “הדחיינים” (רוב הציבור, המחזיק בחשיבה המוכרת בכל הנוגע לכסף ולעבודה), וגם עמדנו על חשיבות “צביעת הכסף” – סימון המטרות והדרך להשגתן.
בהצלחה!