“חשוב והתעשר”, מאת נפוליון היל (1937) מספר את סיפורם של יזמים מצליחים דוגמת הנרי פורד, תומס אדיסון ואנדרו קרנגי.
על בסיס או באמצעות הסיפורים האלה משרטט היל פילוסופיה שלמה של הצלחה פיננסית – הוא לא עוסק ישירות באסטרטגיות השקעה והצמחה של כסף, אלא מניח תשתית תודעתית שתאפשר את התהליכים האלה.
מוזמנים לקרוא את סדרת המאמרים שלנו, העוסקת בעיקרי התובנות שניתן ללמוד מהספר החשוב הזה (הפרקים זמינים במקביל גם בערוצי הפודקאסט והיוטיוב שלנו).
פרק רביעי – מומחיות
אחרי שלושה פרקים שעסקו בבסיס התודעתי של העושר, או של הדרך אל העושר, אנחנו עוברים עכשיו לדבר קצת על פרקטיקה. הכלל הרביעי ברשימת כללי העושר של היל עוסק במומחיות.
להיות מומחה במשהו זה מן תואר נכסף שכזה. מעיד על ידע רב ועמוק, על איזושהי דרך שאותו מומחה עבר, דרך ומאמץ שמעניקים לו מעמד מכובד. בהקשרי הכסף, היל עומד על הבדל גדול בין סוגי מומחיות, או בין סוגי הידע שאנשים מחזיקים בו, לרבות אנשים הנתפסים כמומחים לתחום מסוים – למשל בעלי תארים אקדמיים מתקדמים (שכמובן אין לנו דבר וחצי דבר נגדם, ולהתרשמותנו גם להיל אין; השימוש בדוגמת האקדמיה נועד רק לחדד את המסר בדבר סוג הידע הדרוש לעושר).
ידע הוא כוח
אם כן, היל מחלק את הידע בעולם לשניים: ידע כללי וידע פרטני. ידע כללי אומנם מכיל פרטים, והרבה מהם. כשהיל אומר כאן ״פרטני״ הוא מתכוון לידע ממוקד שגם מושך כסף, מאחר שהוא מאורגן בצורה מסוימת, שתואמת תוכנית פעולה מוגדרת, ש”מדברת את השפה” של המטרות במסגרת אותה תוכנית. במילים אחרות, לא כל ידע הוא כוח, כפי שנהוג לחשוב. ידע שווה כוח, או כסף, רק אם הוא מתורגם למעשה. והמעשה הוא נגזרת של תוכנית פעולה, של סדר וארגון.
בעצם, אפשר לתאר את הידע או את המומחיות הדרושה לאדם המעוניין להצליח ולהתעשר כ״ידע שימושי״, או כ״מומחיות מאורגנת היטב״. כלומר, שלב מתקדם באבולוציה של הידע – לא רק רכישה שלו, אלא גם ארגון וניהול, ואז גם שליפה ושימוש מושכל. זו המשמעות של השכלה, לשיטתו של היל, והוא אף מספר את סיפורו של הנרי פורד כדוגמה לאדם משכיל כזה, “שפיתח את תכונות מוחו כך שיוכל לרכוש את כל מה שהוא רוצה… בלי לפגוע בזכויות האחרים”.
ניצול ידע
אז אמרנו שידע שימושי הוא ידע מנוצל היטב. לכך מוסיף היל מספר גורמים חשובים שהופכים את הידע הזה לפעיל, תורם ומקדם. הוא מדגיש את היכולת ללמוד ולאתר ידע ממקורות אמינים ואת היכולת לשלוט ולנהל את הידע – גם, ואולי בעיקר כאשר הוא לא נמצא במוחו של אדם אחד אלא במוחותיהם של אנשי צוות שונים (מה שהוא מכנה ״שילוב מוחות״). מעל לשתי היכולות החשובות האלה, היל מציין גם את היכולת לגבש רעיון ולדמיין כיצד הוא הופך למציאות, דרך גיבושה של תוכנית למידה ופעולה.
כדי להדגים את חשיבות הלמידה – שהיא השקעה של זמן ושל כסף ברכישת הידע – הוא מספר את סיפורם של אנשים שנחלו הצלחה בתחומים שונים; הוא מחדד עד כמה שאפתנות צועדת יד ביד עם הנכונות ללמוד וכיצד שתי אלה נמצאות באופן ברור על ״נתיב ההזדמנויות״.
במילים אחרות
אדם עם רצון עמוק להשיג משהו, הוא גם אדם שלא חושש ללמוד, להתפתח ולפתח רעיונות, והוא גם אותו אדם שמצליח להבחין בהזדמנויות שנפתחות לפניו. וזה חברים, המסר המרכזי שלנו להיום: יש קשר הדוק בין שאיפה, למידה, והצלחה. תהליך ההתעשרות דורש השקעה, אבל לא רק במובן החומרי-כספי של המילה, אלא גם בנכונות להשקיע מאמץ ברכישת הידע הדרוש. הלמידה מפתחת מומחיות, והמומחיות – אם היא מוגדרת היטב – תניב לבסוף גם הכנסה.