הקדמה
איך מספרים את סיפור החיים שלנו? הרְצנו פעמים רבות מול קהל, באקדמיה, הופענו בטלוויזיה ובעיתונות, אבל אין דבר יותר מרגש מאשר לספר את הסיפור שלנו כספר פרי עטנו, דרך המילה הכתובה. המהפך בחיים שלנו מונגש בכתב, ולכולם.
הספר הוא רגע מכונן עבורנו גם מאחר שכאשר יצאנו לדרך, צרכנו מידע רב ממקורות רבים, והחלטנו שהנגשת הידע שלנו להמונים תהיה אחת המטרות העיקריות שלנו. בתחילת הדרך, כמות המידע שגמענו ברשת הייתה עצומה; התפתחות אישית בשיא העוצמה. אנחנו מאמינים שהדרך למודעות ולתודעה היא הנגשה של ידע, ולכן אנחנו מספרים את הסיפור האישי שלנו בספר דיגיטלי זה, שהוא שני לספר הדיגיטלי “חינוך פיננסי – הלכה למעשה”.
עד היום, פברואר 2024, ליווינו יותר מ-4,000 יחידים, זוגות ומשפחות בדרך לעצמאות כלכלית, והקהילה שלנו צומחת ממש מיום ליום. אין יותר מאושרים ומסופקים מאיתנו.
הסיפור שתקראו בספר מתאר כיצד בחורף 2014 יצאנו למסע כדי להחזיר את הזמן האבוד שלנו. רצינו לקבל את הבעלות עליו מחדש. כיום, לאחר עשור, אנחנו מרגישים שזכינו להיות הבעלים של הזמן שלנו.
אנחנו מאמינים שמי שיבחרו לקרוא את הסיפור שלנו, יזכו להרבה השראה, העצמה ואפילו חיזוק הקשר הזוגי, לפחות לטובת מטרה משותפת חדשה אחת: חופש כלכלי. חופש שיאפשר גם לכם לקבוע האם לנסוע כל בוקר לעבודה, לבחור בעיסוק שתמיד אהבתם, או כל דבר אחר. הכל תלוי באמונה שלכם.
שלכם,
עמית והגר
בלילה חורפי אחד…
הסיפור שלנו מתחיל משיחה שגרתית בין שני בני זוג שמדברים קצת על ההווה, על “מה היה לנו היום במשרד”. שיחה שגולשת פתאום גם לעתיד. לא שיחה שנקבעה ביומנים, לא שיחה שנערכים לקראתה ומתכננים אותה, לא שיחה מחויבת המציאות שאי-אפשר להימלט ממנה. פשוט שיחה זוגית שהתגלגלה להיות שיחה משנת חיים.
בתחילת ינואר 2014 עמית והגר מתגוררים בבנימינה, בסטטוס “גרושים”, לקראת מיסוד קשר משפחתי מחודש – האירוע מתוכנן לקיץ באותה השנה. לעמית שלוש נסיכות מנישואיו הראשונים והגר, מנגד, מביאה רק את עצמה לקשר החדש. היא יותר צעירה ומעולם לא נדרשה לדאוג כלכלית לבני משפחה נוספים. שנינו עובדים כבר שנים ארוכות במערכת הביטחון, אוהבים את העבודה, מכירים בחשיבותה ומרגישים יחסית בנוח עם המעטפת הסוציו-אקונומית שמקום העבודה הזה יודע לספק (משכורות נאות, פנסיות תקציביות, תנאים סוציאליים משופרים וביטחון תעסוקתי).
“אבל איך נסתדר כלכלית?”
אז סיימנו לדבר על מה שהיה במשרד באותו יום, ואז הגר שואלת: “אבל איך נסתדר כלכלית?”
ואני, עמית, מסתכל עליה בפליאה ושואל אותה: “נסתדר כלכלית מתי”?
והיא עונה: “כשיהיו לנו חמישה ילדים, ממש בעוד 4-3 שנים…”
מה אומר, חתיכת שאלה היא העלתה. תכלס שאלה שיצאה מעומקי הבטן של בחורה בת 31 שהופכת להיות “אמא” לשלוש בנות מהיום למחר, וממש בתוך שנים ספורות תהפוך להיות גם אמא לילדים ביולוגים (שאכן הגיחו לעולם בשנת 2015 ובשנת 2018). השאלה מופנית ל”מבוגר המנוסה”, בן 42, אב לשלוש, שכבר יודע כמה עולה לתחזק משפחה בישראל.
בסתר ליבי ידעתי ש”נסתדר”, כי תמיד מסתדרים, אבל ידעתי גם שהמודל הרגיל של שתי משכורות מול 7 נפשות טומן בחובו בעיקר פשרות והתפשרויות. איך לומר, “זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי”.
השאלה של הגר הובילה אותנו משיחה זוגית רגילה לשיחה זוגית ששינתה לנו את החיים.
כמחפש מענה טוב לשאלתה, שאלתי אותה בחזרה: “כמה כסף אנחנו צריכים כדי להסתדר כלכלית”?
כאן כבר שנינו השתתקנו. באמת, כמה כסף צריכה משפחה בישראל כדי לחיות טוב? לא הייתה לנו תשובה לשאלה הזאת. אז החלטנו קודם כל להבין כמה כסף אנחנו מכניסים בחודש וכמה אנחנו מוציאים בחודש. התיישבנו על האקסל. בצד ימין, צד ההכנסות, היו שלוש שורות: משכורת עמית, משכורת הגר ושכר דירה מהדירה שהייתה להגר. בצד שמאל, צד ההוצאות, היו שלושים שורות (!).
לא צריך להיות גאון כדי להבין שההכנסות נמצאות בנחיתות מספרית. משכורות, יפות ככל שתהיינה, לא תוכלנה לתת מענה להוצאות שבאקסל כזה. לא היו שם הוצאות על מותרות או פינוקים מיוחדים. איך שלא הפכנו את המספרים הבנו שבמצב הנוכחי החיים שלנו יהיו משולים לג’אגלינג מתמיד בין העדפות לוויתורים, ויותר מזה – הזמן שלנו יהיה מרותק ברובו למרדף אחרי שתי המשכורות האלה, כי בלעדיהן לא נוכל להתקיים.
איך לומר, אלה לא תנאים אידיאלים לאתחול מחדש שעשינו לחיים שלנו. פתאום זה הרגיש כמו עוד מאותו הדבר. אבל המשכנו במשחק הדמיון המודרך ושאלנו את עצמנו, שוב, כמה כסף אנחנו רוצים להרוויח בכל חודש כדי לצאת מהסחרור הזה של ריצה אחרי הזנב של עצמנו. להפתעתנו, לא הייתה לנו תשובה לשאלה הזאת. אז החלטנו לאתגר את עצמנו, כל אחד מאיתנו לקח לו עט, דף ופינה בסלון ונדרש לחשוב על הסכום הזה שאנחנו רוצים שינחת אצלנו בכל חודש. מי שלא עשה את הניסוי הזה, לא התנסה במורכבות שלו. מצד אחד, מה הבעיה לבקש משְאלה מהשד של אלאדין שיצא ממנורת השמן?
מצד שני – החיים, המציאות, תקרות הזכוכית שלנו, ההרגלים, הפרדיגמות, האמונות המגבילות שמעופפות במחשבות שלנו… כל אלה היו כמשקולות שהכבידו עלינו מאוד לכוון ליעד גבוה, כזה שבאמת יכול להביא אותנו לרמת חיים שתעביר אותנו משלב התעדוף לשלב היכולת.
במשך זמן ממושך באותו הלילה ניסינו, כל אחד בנפרד ושנינו ביחד, להגיע להבנה מהו הסכום שנרצה להרוויח מדי חודש. בסוף הגענו לסכום המיוחל. הוא היה גבוה בהרבה ממה שהרווחנו והוא היה סוג של אידיליה חלומית המתכתבת עם מציאות ריאלית קלושה. אבל עצם ההגעה לסכום המקובל על שנינו ככזה שיציב אותנו בפוזיציה כלכלית נוחה פלוס, גרמה לנו לראשונה באותו לילה לחוש יותר נוח עם עצמנו.
עכשיו הבטנו בסכום שאליו כיוונו והבטנו בעמודת ההכנסות שלנו באקסל. הפער בין הרצוי למצוי היה עצום. מצד שני, סגירת הפער הזה יכולה להפוך להיות תוכנית עבודה רב-שנתית ומטרה נשגבת שלנו כזוג וכמשפחה. החלטנו ללכת על האתגר.
במילים פשוטות, הבנו שאנחנו חייבים לייצר לעצמנו עוד הכנסות, פרט לאלה הקיימות שיוגדרו כ”הכנסות פסיביות”. כלומר, הכנסות שאינן קשורות ביגיעת הכפיים שלנו, כיוון שהכפיים שלנו כבר יגעות בשמירה על ביטחון המדינה.
ההבנה שמתחילה לחלחל היא שאנחנו הולכים לתוכנית ארוכת טווח, של שש שנים, שבמהלכן אנחנו נלמד המון ונעשה המון להגדיל לעצמנו את ההון העצמי ואת תזרים ההכנסות, לצד החיים “הרגילים” שלנו בעבודה.
אנחנו נשאף לייצר הכנסות הולכות וגדלות שאינן תוצאה ישירה של “הליכה לעבודה שגרתית” עד הרגע שההכנסות האלה יביאו אותנו למצב שבו אנחנו חיים מהן טוב ואנחנו יכולים להתנתק מכבלי העבודה. זה לא אומר שנפסיק להיות יצרנים ומועילים לעצמנו ולסביבה ונתנדנד כל היום על ערסלים.
זה אומר שנגיע למצב שבו נעבוד מתוך רצון, עניין וסיפוק ולא מתוך הישרדות. לימים, הבנו שקוראים לדבר הזה “להפסיק למכור את הזמן שלנו תמורת כסף” (זו הגדרה אחרת לתלוש משכורת). ביום הזה, שבו נצליח לייצר לעצמנו הכנסות פסיביות משמעותיות ונוכל לעזוב את ההתחייבות הזאת של העבודה ההישרדותית – ביום הזה נהפוך להיות אדונים של הזמן שלנו.
באותו לילה לא היו לנו ההבנות האלה בצורה מזוקקת כזאת; היינו הרבה יותר קהי חושים, אבל הצלחנו לצייר מפת דרכים והיה לנו מצפן.
בחרנו להגיע ליעדים שלנו תוך שש שנים. למה דווקא 6? האמת, כיוון שלא היה לנו רמז קלוש איך אנחנו הולכים לממש את התוכנית שלנו, אז גם לא היה לנו רמז כמה זמן צריך כדי ליישם אשליה שכזאת. בתוך בליל הנחות העבודה שהנחנו בלילה הזה החלטנו גם לתחום את התוכנית שלנו בזמן שמצד אחד הוא ממושך ומצד שני הוא יחסית קצר. הרעיון היה לייצר לעצמנו שעון חול שמתקתק כל הזמן ומזכיר לנו שאנחנו במרוץ אינטנסיבי להשיג יעדים ולהגשים חלומות. תוכנית בלי ממד זמן היא לא תוכנית.
בינואר 2014 סימנו לנו יעד: ינואר 2020.
“העשרה זוגית בדרך אל החופש”: כך נרקמה לה התוכנית המאתגרת להשבת הזמן האבוד
בפרק הקודם סיפרנו איך שיחה זוגית “רגילה” אי-שם בינואר 2014 הביאה אותנו להתעמת עם מציאות של עבודה מסביב לשעון – אומנם כזו הכרוכה בהשתכרות נאה, אך גם כזו שאינה יכולה לחלץ אותנו מהמרוץ ומהמרדף הבלתי פוסק אחרי הזנב של עלות החיים.
יצאנו מהלילה ההוא עם מצפן, עם לוחות זמנים ועם הבנה שאנחנו חייבים לשנות את כל ההתנהלות הפיננסית שלנו מן היסוד. הייתה אווירה מאוד מיוחדת בלילה ההוא והיו המון אנרגיות בסלון, אבל כלים וידע איך לעשות את מה שרצינו לעשות – לא היו לנו בכלל.
“העשרה זוגית בדרך אל החופש”
בבוקר למחרת קמנו, התלבשנו ורגע לפני שיצאנו לעבודה, הגר פתחה לנו קבוצה בוואטסאפ: “העשרה זוגית בדרך אל החופש”.
שאלתי אותה: “מה זאת הקבוצה הזאת ומי החברים בה?” והיא ענתה לי: “אתה ואני. מכאן נתחיל ללמוד איך עושים את מה שהחלטנו אתמול בלילה…”.
הקבוצה הזאת, הזוגית, שאיננה קשורה לזוטות היומיום, מלווה אותנו עד היום. היא המקום שבו התחלנו לרכז תכני שמע, בעיקר, של מצליחנים אשר שיתפו וחילקו מהידע ומהניסיון שלהם, כיצד הם הגיעו לאן שהגיעו.
לא היה לנו כמעט ידע בעולמות של: “הכנסות פסיביות”, “איך ליצור מקורות הכנסה נוספים”, “איך יוצאים ממרוץ העכברים”, “איך לעשות שינויים בחשיבה, במודע ובתת-מודע כדי להביא את עצמנו לתחושת מסוגלות”, “איך עושים כסף”, “איך ממנפים כסף” ועוד ועוד ועוד…
הרעיון היה מאוד פשוט – נתחיל לחרוש את הרשת, YOU-TUBE בעיקר, נאתר תכנים שיכולים להועיל לנו ונתחיל להקשיב, להיחשף, ללמוד. כן, בשל חוסר ידע משווע בעולמות שהיו צריכים להביא אותנו למטרות שלנו היינו חייבים ללמוד, והרבה.
השיטה: בוחרים את התוכן ומשתפים בקבוצת הוואטסאפ שלנו
זמן עודף לא היה לנו. היינו חייבים להנדס מחדש את 24 השעות היומיות. הזמן שאותר למשימה היה ברובו בדרכים לעבודה, בחזרה ממנה ובלילה, אחרי שהבית הולך לישון, או כשכבר אינו זקוק לנו.
השיטה הייתה פשוטה: בוחרים בבוקר תוכן לשמיעה מתוך התכנים בקבוצת הווטסאפ שפתחנו, וכל אחד מאיתנו מקשיב לו בהלוך ובחזור מהעבודה. ההקשבה הייתה בצימאון ובסקרנות רבה. נכנסים לרכב, סוגרים את דיווחי הפקקים בגלגל”צ, לא מחפשים למי להתקשר כדי להפיג את שממון הדרך, פותחים את קובץ השמע היומי וצוללים לתוכו. שמענו שם הכל. דברים מחדשים, דברים מרתקים, מאנשים שעשו שינויים, שהגיעו להצלחות, שסידרו לעצמם את החיים אחרת בכל מיני תחומים.
בהתחלה האזנו לישראלים כאלה לצד אמריקאים כאלה, אבל מהר מאוד הישראלים נשמעו כמו תרגום של האמריקאים – אז הלכנו ישר למקור. שמענו על “תודעה”, על “תת-מודע”, על “החלפת זמן בכסף”, על “הבאת ערך לשוק”, על “הצורך לשרוף את הספינות שלנו כדי לכבוש את האי”, על “נכס ונטל”, על “מינוף”, על “נפלאות הנדל’ן”, על “הכנסות פסיביות”, על “התמדה”, על “מטרות ויעדים” ועל “אורך רוח”.
חלומות חשובים, אבל מכל החומרים שהאזנו להם הבנו גם ש”אין קיצורי דרך”. הבנו ואימצנו עוד המון היגדים ותובנות ששימשו כחומר גלם רעיוני לדרך שלנו. בערבים, היינו יושבים יחד בסלון עם מחברות ועטים ומשוחחים על מה ששמענו באותו היום.
האחד היה חייב להאיר לשנייה דברים מהותיים ששמע והאחת לימדה את הראשון נושאים ונקודות שתפסו את תשומת ליבה. תוצרי הפגישות הליליות התחילו להתוות להיגדים כלליים ולמשפטים ששמענו ותפסו את תשומת ליבנו.
הנייר סופג הכל אז כתבנו את כל מה שהיה נראה לנו נכון. כתבנו וכתבנו וככל שעברו הימים התחלנו לזהות מכנים משותפים בין המצליחנים ששמענו ובין התכנים והחומרים שהם העלו לרשתות. כנראה שיש “מתכונים” להצלחות, והם מבוססים ברובם על האנשים עצמם, על דרך החשיבה שלהם ועל דרך ההתנהלות שלהם. אף אחד מהם לא נולד עם כפית זהב בפה. כולם, אפילו, הגיעו לנקודת תחתית בחיים שלהם שממנה כבר לא היה לאן לרדת. זה עזר לנו לחזק את האמונה שהשינוי שלנו הוא בר השגה.
לצד תכני השמע, התחלנו לרכוש ולקרוא ספרים מעולמות אלה. קל מאוד להתמסר לספר שעוסק בנושאים האלה. הספרים היו עוד מקור ידע, “אקדמי” יותר, אולי. גם תכני הספרים הותכו לתוך ההיגדים שלנו.
ככל שהזמן חלף התחילו ההיגדים להסתדר לתובנות שמהן נבנו השיטה והמודל.
היינו תמימי דעים: לא נמציא את הגלגל שיביא אותנו ליעדים שלנו. המצאת גלגל מצריכה המון ידע, המון ניסיון ולא פחות מכך – מזל. היינו ערים לשלב שלנו בחיים, לקריירות שלנו וללוחות הזמנים שלנו, היה לנו מאוד ברור שנלך על “מיקור חוץ”, נחפש גלגלים שכבר הומצאו ופועלים היטב עבור אחרים, ונתאים לעצמנו את ההרכב הנכון. מכאן התחיל שלב של תרגום ההיגדים למודל עסקי שיתאים למידותינו.
כך הגענו למסקנה שכדי להרוויח את הזמן שלנו, עלינו להשקיע (בעיקר) בנדל”ן
כזכור, רצינו לייצר מקורות הכנסה שאינם קשורים להכנסות משכר שאנחנו רגילים לקבל. היה ברור שאין כאן ארוחות חינם. כדי לעשות כסף צריך להשקיע כסף. כדי לעשות הרבה כסף צריך להשקיע הרבה כסף. כששאלנו את עצמנו באיזו נישת השקעות אנחנו יכולים להשקיע גם כספים שאינם שלנו (בצורה של הלוואות), ברמות סיכון מגודרות ומנוהלות, במקום שהסחורה בו נמצאת בביקוש קשיח כמעט תמיד ובמודל של פסיביות מלאה מצידנו, הגענו מהר מאוד למסקנה – נדל”ן!
השקעות בנדל”ן נותנות מענה טוב מאוד ליעדים שלנו ויש להן יתרונות רבים: ניתן להתמנף ולהגדיל את ההון שלנו בכספים שאינם שלנו; ההשקעה היא סולידית ויש בה בטוחות פיזיות אמיתיות; נדל”ן למגורים הוא צורך קיומי בסיסי של המין האנושי, כך שלא צפוי שנישה זאת תיעלם בחמישים השנים הקרובות; ואם עושים אותו נכון – הוא יכול להיות אפיק פסיבי לחלוטין.
אוקיי, אז הכיוון הוא נדל”ן. אנחנו מתקדמים. מכאן ואילך אנחנו מזקקים את התכנים הנשמעים והנקראים לשני אפיקים מרכזיים: תודעה ונדל”ן. היסודות למודל שלנו נטועים עמוק בשינוי תודעתי עצום שאנחנו צריכים לעבור. ההחלטה לקבל על עצמנו את האחריות להשבת הזמן שלנו ולייצר מקורות הכנסה – ההחלטה הזו עבור אנשים שכל חייהם הבוגרים עבדו למען אחרים ונתנו לאחרים לתזמן להם את השכר ואת הזמן, היא החלטה שמחייבת אומץ ומצב תודעתי ייחודי הכרוכים זה בזה.
ההבדל הוא באמונה ולא רק בביצוע
אם היינו מנסים לבנות מודל השקעות מבלי להכין לו מצע תודעתי פורה ולהיטען בתחושת אמונה בדרך ובתהליך – אין סיכוי שהיינו מגיעים לתוצאות משמעותיות. מי שמבקש לעשות שינוי גדול כל כך בחייו ולבנות מגדלים, כדאי לו לחפור יסודות עמוקים שיתמכו במגדלים אלה.
אנחנו ממשיכים לשמוע ולקרוא חומרים שעוסקים במעטפת ה-MINDSET ומתחילים להתמקד גם בלימוד אובססיבי של ראשי התיבות נדל”ן. איך משקיעים? עם מי משקיעים? איפה משקיעים? כמה משקיעים? ועוד המון שאלות שאנחנו חייבים להבין כדי לצעוד במעלה הדרך.
גם כאן הבנו מהר יחסית שהשקעות הנדל”ן שלנו יהיו בעיקר מעבר לים באיזורים שאנחנו מכנים “העולם העשיר” – ארה”ב, קנדה, גרמניה, אנגליה, ספרד והסיבות לכך רבות ומגוונות.
נציין שממחצית 2023 זיהינו שינוי מגמה בשוק הנדלן בישראל, שהיה במגמת עלייה במשך 15 שנים ברציפות ובהחלט נפתח חלון הזדמנויות שגרם לנו לבצע כמה השקעות גם בשוק זה.
מפרה לרפתות: כך התחלנו להשקיע בנדל”ן בדרך לעצמאות כלכלית
אז עד כה סיפרנו על ההחלטות שלנו לבצע שינויים גדולים בחיים ועל היציאה לדרך בליווי תוכנית לימוד עצמאית ומאולתרת שנועדה להבהיר לנו עד כמה והאם בכלל השאיפות שלנו בנות השגה. למדנו את עצמנו לדעת, נשאבים באובססיה לעולמות חדשים עבורנו. גילינו שידע זמין ונגיש יש בלי סוף. מהידע הזה התחלנו לפסל מודל השקעות שיענה למטרות שלנו – ניתוק הזמן מהפרנסה.
אז הבנו שנלך (בעיקר) על נדל”ן והבנו שזה יהיה (בעיקר) נדל”ן בחו”ל והבנו שנלך על “מיקור חוץ” בבחירת השותפים שלנו להשקעות. כלומר, לא נתיימר להיות המומחים במציאת עסקאות הנדל”ן הטובות בעולם, כי זה יביא אותנו בהכרח “להחליף עבודה בעבודה”. לא רצינו לוותר על הזמן שלנו, אלא להרוויח אותו בחזרה. ועם זאת, בכל זאת צריך לנהל מודל ולקבל החלטות, אז בחרנו שנפעל להיות המומחים באיתור המומחים שעושים נדל”ן בחו”ל.
כאמור, היה לנו ברור שאין קיצורי דרך בדרך להצלחה. אם נרצה להפוך המומחים להשקעות נדל”ן בחו”ל נצטרך ללמוד את זה, להתנסות בזה ולבנות את המומחיות שלנו במשך שנים ארוכות. לא הייתה לנו הפריבילגיה או היכולת לעשות זאת, מכיוון שהיינו מחויבים לעבודה תובענית מסביב לשעון, וכאמור – רצינו לבנות את המנגנון שלנו מתוך העבודה במקום העבודה הקיים.
אבל איך יודעים מי הוא “מומחה” בתחום של השקעות בנדל”ן בחו”ל?
עשינו מה שתמיד עושים – חיפשנו בגוגל. ובגוגל כמו בגוגל, רב המידע על הנתפס. מאוד קשה לתמרן בין פרסומות, שיווק, מצגות, הבטחות, אקסלים ואנשים יפים עם עניבות.
לא הייתה ברירה, חייבים לכתת רגליים. רצינו להתחיל עם השקעות נדל”ן בארה”ב. זה מה שידענו שאנחנו רוצים. אבל עם מי נעשה את ההשקעות האלה?
חמושים בידע תיאורטי ובהבנה דלה בנדל”ן קבענו שורה של פגישות עם חברות ישראליות שפעלו בשוק הנדל”ן בארה”ב, והלכנו לשמוע מה יש להן להציע לנו.
כצפוי, כולן היו מרשימות והציגו ניתוחים מעניינים ותוכניות עסקיות אופטימיות ולנו היה ברור שאנחנו נמצאים בנקודה הקריטית של המיזם שלנו. אנחנו כבר אחרי חודשים ארוכים של שינוי תודעתי ושל לימוד אינטנסיבי בכל הקשור בהכנסות פסיביות מבוססות נדל”ן, והנה אנחנו עומדים כזוג פינגווינים על קצה הקרחון ומבינים שחייבים לקפוץ למים ולהתחיל ממש להשקיע כסף כדי להוכיח לעצמנו שהרעיון והמודל יכולים לעבוד.
“עם הון עצמי של 100 אלף דולר בלבד”
ההון העצמי שעמד לרשותנו היה 100 אלף דולר. סכום לא מבוטל אומנם, אבל זה גם לא סכום שבאמצעותו יוצאים ממרוץ העכברים. ובכל זאת, ההכרה שאנחנו הולכים להשקיע אותו עם חברות כאלה ואחרות במתווה של הכנסות פסיביות – ההכרה הזו הציפה לא מעט פחדים וקולות פנימיים שנשלחו אלינו מ”אזור הנוחות” שליווה אותנו שנים ארוכות במסלול החיים.
לא היה קל להתגבר על רעשי הרקע, אבל הפינגווינים קפצו למים.
השקענו בשני נכסים מניבים בשווי כולל של 100 אלף דולר וחיכינו. חיכינו שיעבור הרבעון הראשון. חיכינו לראות שחוזר תזרים מהעסקאות. 90 יום חיכינו בציפייה לפירות משתי ההשקעות הראשונות שלנו. המשכנו את חיינו, נוסעים בבקרים לשמור על המולדת, לומדים כל העת עוד ועוד איך לדייק את השיטה וההשקעות שעשינו התכסו באירועי השגרה וכמעט שנשכחו.
ביום בהיר אחד הגיע מכתב, בדואר, באנגלית. ברגע הראשון לא הבנו מי שולח לנו מכתב באנגלית, אבל כשפתחנו אותו הציץ מתוכו צ’ק דולרי באנגלית שנשלח לפקודתנו ובו היה סכום של 926 דולר. איך לומר, זה היה תענוג. ממש קרה מה שחשבנו, ההשקעה הראשונה שלנו במודל התחילה להניב פרי. כמה ימים לאחר מכן הגיע צ’ק נוסף על סכום דומה מהנכס השני שקנינו ובשבילנו זאת הייתה הוכחת ההיתכנות שהרעיונות שהתגבשו אצלנו בחודשים האחרונים ישימים.
צריך הרבה דלק במכונית שרוצה לנסוע רחוק
(**הערה: אין לראות במהלכים שיתוארו כאן משום המלצה כלשהי)
הרעיון היה ברור לנו כבר חודשים ארוכים, הלימוד היה בעיצומו, הוא לא גווע, אלא העמיק; הוכחת ההיתכנות בוצעה בהצלחה. “הוכחנו” לעצמנו שכסף יודע גם לעבוד וליצור מעצמו עוד כסף. החיים שלנו לא צריכים להיות מוכתבים רק מרמת השכר מהעבודה שלנו.
זה נתן לנו אנרגיות מאוד גבוהות להמשיך. היה ברור שכדי להגיע לתוצאות מרשימות נצטרך להשקיע הרבה מאוד כסף. מכונית יכולה לנסוע מהר ורחוק אם יש לה הרבה דלק. הכנסות פסיביות משמעותיות אפשר להשיג מהשקעה משמעותית של כספים. אין כאן קסמים. אמנם יש מאיץ בהשקעות נדל”ן והוא נקרא מינוף, או נטילת הלוואות לרכישת נכסים, גם אם ההון העצמי שלנו מוגבל, אבל גם המינוף חייב להתנהל בתבונה וגם הוא חייב להישען על הון עצמי במודל ברור של ניהול הסיכונים.
איפה היה רוב ההון העצמי שלנו בתחילת הדרך?
כמובן, בנדל”ן שבו גרנו בארץ.
אחרי שקפצנו מקצה הקרחון וגילינו שהמים יכולים להיות גם חמימים, הרגשנו כבר הרבה יותר נוח להתקדם בתוכנית. עשינו משהו שרבים וטובים לא היו עושים מאלף סיבות מוצדקות יותר ומוצדקות פחות, אבל אנחנו כבר היינו במקום אחר. מכרנו את שני הנכסים שהיו לנו בארץ, עברנו לגור בשכירות והסטנו את כל ההון הפנוי שלנו להשקעות במודל שהתחיל לקרום עור וגידים. רכשנו עוד ועוד נכסים עם ההון העצמי בארה”ב ובמערב אירופה מתוך אסטרטגיה ברורה של הגדלת הון תוך מספר שנים, עד לנקודה שבה התזרים שיגיע מההשקעות יוכל להחליף את ההכנסות שלנו מהעבודה ה”רגילה”.
כשנגמר ההון העצמי לווינו כספים ממכשירים פיננסיים, מבנקים ומבני משפחה. כל הכספים האלה הופנו גם לתוך השקעות במודל וכל הכספים שחזרו מהמודל כתשלומי שכר דירה נצברו לסכומים שבאמצעותם רכשנו עוד נכסים. המטרה הייתה להגדיל את ההון העצמי במשך 6 שנים. התזרים שהתחיל להגיע מהמודל לא זלג לחיים ה”רגילים” שלנו. הוא חזר כולו לעוד השקעות במודל. החיים השוטפים תוקצבו משתי המשכורות שלנו. המודל נועד לגדול ולצמוח במקביל לחיים.
הרפת מתחילה לגדול
בניסיון להשתעשע עם דימויים מעולמות אחרים, קראנו למודל ההשקעות שלנו “מודל הרפת”. הרעיון הוא שנכסי נדל”ן מניבים דומים לפרות מניבות חלב. ככל שברפת יש יותר פרות חולבות, כך גדלה תפוקת החלב שלה. וככל שיהיו ברשותנו יותר נכסים או “פרות” כך יגדל תזרים המזומנים שלנו. כיוון שכדי לגדל פרות צריך לעבוד קשה מאוד ואנחנו ביקשנו לעצמנו הכנסות פסיביות, ביצענו התאמה והעבודה שלנו הייתה לאתר את ה”רפתנים” הטובים בתחומם – השקעות נדל”ן במקומות שבהם בחרנו להשקיע בעולם. כך הנכסים המניבים היו כ”פרות מניבות”, הטיפול בנכסים הופקד בידי ה”רפתנים” הטובים ביותר וכמו שקורה לא פעם בחיים, כשפרה מגיעה לסוף דרכה מסיבות טבעיות או לא טבעיות, כך גם קורה בעולם הנדל”ן ולעיתים צריך להיפטר מעסקת נדל”ן מדממת.
כן, לא הכל נוצץ, לא כל ההשקעות הצליחו, לא תמיד מרוויחים. מי שחושב שיזם נוחל רק הצלחות, הוא לא יזם. היו לנו במעלה הדרך השקעות פחות טובות והיו גם השקעות גרועות. לא חשבנו לרגע שהדרך תהיה רק סוגה בשושנים אבל גם לא הייתה שום כוונה להשתבלל ולעצור. כשהיו כישלונות הם תוחקרו. הלקחים הוטמעו בתוך המודל.
היפה ב”רפת” הוא, שבכל פעם שנרכשת פרה חדשה אין צורך בטיפול שמתווסף בעקבותיה. ה”פרה” מתופעלת ע”י ה”רפתנים”, ואנחנו מתפנים לחפש את מקורות המימון לפרה הבאה. זה לא שלגייס הון להשקעות זה עניין של מה בכך, אבל בסופו של יום, במודל ההשקעות הזה האנרגיות מושקעות באיתור הון ובאיתור השחקנים שאיתם נשקיע. מרגע שעולים על הרכבת ודואגים לאספקת “פחם”, היא תמשיך לנוע. ככל שהיא תיסע רחוק יותר נצבור הון גדול יותר.
הסיפור שלנו פורס כנפיים וזוגות מגיעים כדי לשמוע אותו
אז סיפרנו איך יצאנו לדרך עם השקעות של 100 אלף דולר שהיו עבורנו “הוכחת היתכנות”. סיפרנו גם איך אחרי ההשקעות האלה הסטנו את כל ההון העצמי שלנו וכספים נוספים ממקורות שפשוט לא “עבדו בשבילנו”, לרכישת עוד “פרות” במודל הרפת. נטלנו הלוואות רבות בריבית נמוכה ככל האפשר ואותן השקענו באפיקים אלטרנטיביים, בעיקר בנדל”ן.
בתחילת המסע יצאנו להשבת הזמן האבוד שלנו, אז בתהליך הזה הזמן והאנרגיות שלנו הופנו לאיתור ולגיוס הון לטובת עוד השקעות, לאיתור ולסינון קפדני של הגופים שאיתם נרצה להשקיע.
בכל פעם שחזרו כספים מהשקעות הם הופנו להשקעות חדשות ושוב להגדלת ההון העצמי. הדרך שלנו לוותה בלקיחת סיכונים מחושבים. הקדשנו זמן רב לבחירת ההשקעות.
מי הם ה”רפתנים” שלנו
מודל ההשקעות שבנינו נועד להגדיל לנו את ההון העצמי בשנים הראשונות, ולאחר הגעה ליעד מסוים הוא צריך להתחיל לייצר תזרים של הכנסות פסיביות. כלומר, בשנים הראשונות התמקדנו בעיקר בהשקעות יזמיות, כדי לייצר רווחי הון גבוהים יותר.
לצד הגדלת ההון, המודל צריך גם להגן על ההון המושקע. הכוונה היא שאנחנו חייבים לגדר ולנהל את סיכוני וסיכויי ההשקעות בצורה מיטבית. השמירה על הקרן חשובה מהרווחים עצמם. נשאף למקסום רווחים אבל בהתניות ברורות.
המשמעות היא שקצב גידול ההון יואט לא פעם בגלל בחירת השקעות ומסלולי השקעות בטוחים יותר שמשיאים תשואה נמוכה יותר.
על המאזניים האלה – של “הגנה על הכסף” מצד אחד ו”הגדלה של הכסף” מן הצד השני – אנחנו בוחנים את ההשקעות במודל. ה”הגנה” תקבל משקל יתר מבין השתיים.
כזכור, ניסינו למצוא חברות וקרנות שנוכל להשקיע איתן בנדל”ן בחו”ל, ובעזרת הניסיון והמקצועיות שלהן לייצר לנו השקעות טובות שיגדילו לנו את ההון וגם ייצרו לנו תזרים מזומנים. לא נסקור כאן את כל המאפיינים שחיפשנו אצל השחקנים האלה, אך נזכיר בקצרה שלושה מהם.
הראשון, הוא הוותק של החברה בזירת הנדל”ן שבה היא מתמחה. נחפש את בוגרי “מלחמת 2008”. הכוונה כמובן למשבר הנדל”ן בארה”ב, שפרץ בסוף שנת 2008 וגרר אחריו את כל העולם למשבר כלכלי חמור. נרצה ללכת עם שחקנים שהיו שם ושרדו את המשבר.
השני, הוא השקעה של השחקן מכספו באותה עסקה שבה הוא מציע לנו להשקיע. שחקן שפועל הרבה שנים, צולח משברים וצומח לאורך זמן, יודע הכי טוב לצפות את תוצאות העסקאות שלו. כשהוא משקיע מהונו העצמי בעסקה, לנו, המשקיעים בשותפות, זה נותן עוד שכבת ביטחון.
השלישי, הוא בחירת השותף המקומי. מיהו הגורם ש”נועל את המגפיים” בשטח, הגורם שמאתר עסקאות, בוחן אותן, רוכש אותן, מנהל אותן, משביח אותן ומוכר אותן. הזהות שלו, הניסיון המוכח שלו, האיתנות הפיננסית שלו, הם דברים חשובים ביותר בבואנו לבחון יחס סיכוי/סיכון בעסקאות מסוג זה.
כך בנינו עוד ועוד מעגלי אבטחה להשקעות שלנו, שאת רובם לא נפרט כאן מפאת קוצר היריעה, אך נאמר שלכל השקעה, מוצלחת וגם פחות מוצלחת, ביצענו תחקירים כדי לאתר חולשות במודל עצמו.
כישלונות הם חלק מהמשחק
היו לנו עד היום כמה השקעות שלא התקדמו לפי התוכנית העסקית. מחלקן הצלחנו לצאת בזמן ולמזער את נזקיהן ומחלקן לא. השיא היה שורת השקעות שביצענו במתווה מסוים, תוך חריגה ברורה מהמודל שפיתחנו.
החריגה הזאת גרמה לנו לסחוב ו”לדמם” שלוש שנים באותן השקעות. בעקבות החריגה מהמודל שפיתחנו, נאלצנו למחוק את כולן ולרשום הפסד כספי לא מבוטל. הלקחים והמסקנות שלמדנו מעסקאות אלה סייעו לנו מאוד לזקק עוד את המודל שלנו.
חשוב לנו להדגיש שהדרך, ובטח דרך של השקעות, כאמור, לא תמיד סוגה בשושנים. לעיתים יש בה דרדרים, אבנים וסלעים. זה חלק מחוקי המשחק. אם הכישלון מוכל ומלמד אז אפשר לצמוח ממנו. אם הפחד מכישלון משתק, אז כנראה שעדיף לא לצאת בכלל לדרך. לא כל דרך מתאימה לכל אחד.
אחרים שומעים על הסיפור שלנו ומגיעים כדי להקשיב
לאחר כארבע שנים מאז שיצאנו לדרך המיוחדת שבחרנו, התחיל הסיפור שלנו לעשות לו כנפיים; הסיפור על זוג שיצר לו מציאות שקוסמת לרבים. אחרי הכול, מי לא רוצה לבנות לעצמו מנגנון השקעות שמכניס כספים בצורה פסיבית שאינה מצריכה התעסקות?
הרגשנו שהחלה התעניינות. היינו מקבלים טלפונים, מיילים והודעות מזוגות ומיחידים שרצו לבוא ולשמוע את הסיפור שלנו. מופתעים ומוחמאים מהעניין שזה יצר שמחנו לספר ולחלוק בידע שכבר צברנו. כך בלי לשים לב, לאור בקשת הקהל לבוא ולשמוע את הסיפור ולהתייעץ בנושאים דומים, פתחנו את ביתנו לכל מי שרצה לבוא.
כמעט מדי ערב, היו מגיעים אלינו זוגות ויחידים מכל הארץ לשמוע ולהתייעץ. היה בזה משהו קסום ומוזר. כמעט כל ערב בשעה 21:00 דפיקה בדלת והזוג התורן, שתיאם את הגעתו אלינו מבעוד מועד, ניצב מבויש מעט בכניסה, לעיתים עם בקבוק יין, לעיתים עם בונבוניירה שקנו בחנות הנוחות בתחנת הדלק בדרך אלינו ולעיתים בידיים ריקות. הענקנו לכולם הסברים וידע בהנאה ובאהבה רבה.
ברוב הפעמים לא זכרנו את שמותיהם של המבקרים בהגיעם, אבל זה לא חשוב. מהר מאוד התיישבנו בסלון שלנו. הם סיפרו קצת על עצמם, אבל בעיקר רצו לשמוע אותנו. את הסיפור שלנו. כך ערב ערב אנחנו מוצאים את עצמנו מספרים שוב ושוב את הסיפור שלנו. איך יצאנו לדרך, איך למדנו, איך טיפלנו בפחדים, איך קפצנו למים, איפה הצלחנו ואיפה נכשלנו. והאורחים יושבים, שואלים, מסתקרנים, מהנהנים, מקשים בשאלות, מנסים להבין איך הם יכולים לעשות דברים דומים. השיחות קולחות, לעיתים נוצרת כימיה מדהימה; לעיתים, אחרי זמן קצר ברור לנו שהאורחים שלנו לא יוכלו לצאת למסע דומה ממיליון סיבות; לעיתים השיחות הפכו לסוג של “טיפול זוגי”.
הרגשנו מאוד נוח לחלק את הידע שצברנו לכל מי שמעוניין. מצאנו את עצמנו כסוג של מורה הנבוכים שהיה חסר לנו בדרך שלנו. החלטנו שאת הידע שלנו, הגולמי, נספר ונפיץ ללא עלות. מי שרוצה לשמוע וללמוד, מוזמן. החלטנו גם באותה נשימה שלא נעסוק בשכנוע או בוויכוח למה המודל שלנו נכון. לא היינו במקום של למכור את הקונספט, היינו, ונשארנו במקום של חלוקת הקונספט.
הסטורי באינסטרגם שיצר חשיפה תקשורתית רחבה
חברה טובה, שישבה איתנו בוקר אחד ביוני 2019 בבית קפה, העלתה לסטורי שלה תמונה שלנו ומתחתיה כתבה כמה מילים עלינו ועל עשייתנו. הסטורי הזה נחת אצל עורכת שבועון נפוץ שזיהתה סיפור מעניין. הכתבה שפורסמה עלינו הובילה לחשיפה תקשורתית גבוהה שגררה מבול עצום של פניות אלינו. יומן הפגישות שלנו התמלא תוך כמה ימים כמעט שנה קדימה.
נדהמים מהאפקט ומהביקוש הרב, מצאנו את עצמנו משכללים ומשפרים את הפגישות איתנו. ה”סלון” נסגר, הקצינו מועדים של נתינה ושל שיתוף ידע עם כל מי שביקש, עברנו לפגישות קצובות בזמנים בסקייפ (כש”זום” עוד הייתה אפליקציה מחתרתית).
כבר שבע שנים שאנחנו עוזרים לאנשים לעשות מהלכים קטנים וגדולים שיכולים לשפר את מצבם הכלכלי ולמקסם כספים גלויים ו”סמויים” שיש כמעט לכולנו. פגשנו מעל ל-4,000 זוגות ויחידים ואין לנו כוונה להפסיק. זה עושה לנו טוב.
אחרית דבר
הפרק הראשון בסיפור שלנו הסתיים, אבל המלאכה שלכם רק מתחילה עכשיו. כמה פעמים שמעתם על אנשים שקראו ספרים על יציאה לעצמאות ועל התפתחות אישית ולא עשו כל מעשה?
אנחנו לא מצפים מאנשים לעשות צעדים קיצוניים, דוגמת עזיבת מקומות העבודה וקפיצה למים עוד לפני שחפרו את הבריכה שבה הם מתכוונים לשחות. אנחנו עזבנו רק אחרי שהיו לנו הכנסות פסיביות משמעותיות ולאחר שידענו כי המודל עובד היטב.
אנחנו כן חושבים שאנשים שרוצים יותר לעצמם ויותר מעצמם חייבים להתחיל ממשהו. איך עושים שינוי תודעתי ואיך יוצאים לדרך שתוביל להגשמת שאיפות וחלומות?
המסע שאליו יצאנו דורש בשלות, מנוע בעירה פנימי ויד דמיונית שמושטת לאחור וחשה בקיר… אם רק תרצו, הקיר הזה בכלל לא יהיה דמיוני. הוא קיים. אם רק תבחרו, הקיר הזה יוביל אתכם לעשייה ולהתקדמות, בקצב שלכם. אבל אל תחששו לצאת אליו, בזהירות, עם ידע וממקום בטוח.
אנחנו יצאנו למסע ממקום של אמונה פנימית עמוקה ותנאי הפתיחה שלנו היו טובים, לכאורה. היינו עם משרות יציבות ועם הכנסה יחסית גבוהה. מה שהיה לנו ביד היה העוגן שלנו כדי להתפתח, אבל כלוב הזהב הוא בדרך כלל גם המכשול הגדול בדרך לשינוי; הוא מייצר תחושת נוחות והרגשה של מוגנות וביטחון. אנחנו מאמינים שגם חומות גבוהות נוטות להיסדק ו”ביטחון כלכלי” הוא שברירי למדי במודל של מיעוט מקורות הכנסה לתא משפחתי. משבר הקורונה וגלי ההדף שיצר ממחישים לנו היטב עד כמה ביטחון זה פגיע. קחו את לקחי הקורונה כמאיץ פנימי שלכם שיסייע לכם להגיע חזקים בהרבה לנגיף או לצרה הבאה שעלולה לפקוד אותנו.
לסיום, רצינו להגיד שאנחנו נשמח לענות על שאלות של כל אחד ואחת. אנחנו זמינים מאוד ועונים למיילים וממשיכים להיפגש עם הרבה אנשים בכל יום ולחלק להם ידע וניסיון רב שצברנו. מוזמנים באהבה להסתייע בנו.
מוזמנים להעמיק בספר שלנו, “עצמאות כלכלית זה לא חלום”
וגם בתוכנית הדיגיטלית המקיפה שלנו, “חשיבה פיננסית”
עמית והגר