מי שמכיר אותנו יודע שאנחנו מייחסים חשיבות רבה לשאלות ולתגובות שעולות מאנשי הקהילה שלנו ומהעוקבים אחרינו ברשתות החברתיות. כותרת המאמר הזה היא (עוד) אחת מהתגובות שקיבלנו לאחרונה על סדרת הסרטונים שהעלינו בנושא המגורים בשכירות.
אנחנו שמחים על התגובה הזו, הלגיטימית כמובן. היא המשקפת בצורה יפה ותמציתית את תפיסת העולם הישראלית בכל הנוגע לסוגיית הדירה, המרכזית כל כך בחיי כולנו.
אנחנו פשוט מציעים להסתכל על הדברים קצת אחרת.
תראו, כולנו חושבים על הילדים שלנו, כולנו דואגים לעתיד שלהם. חיסכון ארוך טווח והשארת צוואה לילדים הם באמת דברים חשובים. “דירה לילדים” זה גם דבר נהדר, שכל הורה בוודאי רוצה להיות מסוגל להעניק לילדיו.
עד כאן מצוין. אנחנו רק משווים ומעלים: למה להעניק לילדים דירה אחת, כשאפשר להעניק להם כמה דירות או כמה נכסים? למה להגביל את עצמנו? למה להגביל אותם?
בואו נדבר על זה רגע. בואו נפרק (או נמשיך לפרק) את שאלת הארבעה-מיליון-שקלים הניצבת בפני הישראלי המצוי: דירה למגורים עם משכנתה, או הפניית ההון העצמי לאפיקי השקעה מגוונים?
התשובה שלנו כבר ידועה מראש – השקעות, השקעות ועוד השקעות.
למה? הנה כמה סיבות.
גמישות פיננסית
אם נבחר לשכור דירה למגורים, ובמקביל לפתוח את הראש ולהפנות את ההון העצמי שלנו לא למשכנתה המוכרת, אלא לאפיקי השקעה שונים – אסטרטגיה כזו תפתח עבורנו דלתות למגוון רחב של הזדמנויות.
מגוון רחב של הזדמנויות משמעותו למעשה היא גמישות. פיזור מנוהל של הכסף שלנו מאפשר לנו תנועה וחיוּת, בניגוד לקיבעון הנגזר, למשל, מההתחייבות בת עשרות השנים לתשלומי המשכנתה. את כל זה ניתן “לארוז” במשפט המוכר לכולנו, “כשנסיים עם המשכנתה נעשה/נקנה/נראה/נחווה…”
אשליית ה”שכירות זה לזרוק את הכסף לפח”
האשליה הזו היא טיעון מרכזי של המתנגדים למודל השכירות. פסיכולוגית, יש כאן בסיס חזק לטיעון הזה: תשלום עבור שכירות הוא לכאורה תשלום שהתמורה שלו היא לא מוחשית; תשלום “מבלי לקבל משהו ביד”.
אבל מילת המפתח היא “לכאורה”. למה “לכאורה”? מפני שאם חיים לפי מודל שכירות שכולל גם אלמנט של השקעות – התמורה הפוטנציאלית היא רבה ומגוונת ורחבה.
תשלומי שכר הדירה מקנים לנו את הזכות לגור בבית שבחרנו בו – שמתאים לנו מבחינת המיקום, הגודל והמרחב. התמורה שלנו על דמי השכירות, שעדיף לקבע באופן ארוך טווח, היא תמורה משמעותית. היא חיי היום-יום שלנו.
מעבר לתמורה החשובה הזו, ה”בונוס” הוא האפיק(ים) החלופי(ים) של ההון העצמי שלנו – במקום שילך למימון המשכנתה, הוא הולך להזדמנויות השקעה; במקום שיקנה לנו ארבעה קירות לגור ביניהם, הוא “יוצא לעבוד” עבורנו, ומייצר לנו תשואות פוטנציאליות גדולות, שיכולות גם לקזז את הוצאות השכירות וגם להצמיח אותנו – לגובה, לרוחב, לאן שנבחר…
עושר ארוך-טווח
בחירה בהשקעה של ההון העצמי באפיקים שונים – כחלופה לחשבון המשכנתאות של אחד הבנקים הגדולים בישראל – יכולה להוביל לצבירת עושר לטווח ארוך.
בחירה במהלך כזה, כחלק מגיבוש אסטרטגיה נבונה, מתוכננת ומסודרת, תאפשר לנו לבנות לעצמנו תיק פיננסי מבוסס, שכנראה יהיה מוצלח יותר מאשר נכס יחיד בדמות דירה למגורים. בעצם, אם נחזור להגדרות הבסיס של נכס ונטל – דירה כזו היא לא בדיוק נכס, כל עוד היא משועבדת לבנק ואנחנו לא מרווחים ממנה תשואה כלשהי…
אז מה בשורה התחתונה?
אחת ההחלטות הגדולות במסגרת “כלכלת הבית” בתרבות הישראלית היא הבחירה בין רכישת דירת למגורים – לרוב עם משכנתה – לבין מגורים בשכירות והשקעת ההון העצמי במגוון אפיקים. זו שאלה שבעצם משקפת מתח גדול בין הבסיס התרבותי ה”חם” שלנו, שגדלנו עליו, לבין השיקולים הכלכליים “הקרים”.
אז אנחנו כאן כדי לספר, לכל מי שרוצה לשמוע, שאפשר “לחמם” את השיקולים הכלכליים. בעצם, שצריך לאמץ חזק את השיקולים הכלכליים, אם רוצים באמת לייצר לעצמנו ולילדים שלנו אופק רציני בעולם העתידי.
מגורים בדירה/בית בבעלותנו נותנים מענה לאיזשהו צורך פסיכולוגי עמוק – “זה שלנו”, “הערך עולה ויעלה”, “הילדים ייהנו מזה”. זה הכול טוב ויפה, וגם אנחנו היינו שם. אבל – וזה אבל גדול – דירת מגורים בבעלותנו היא לא באמת “שלנו” (כל עוד אנחנו משלמים משכנתה), הערך שעולה לא עוזר לנו (אנחנו חיים באותה רמת חיים) והילדים לא בטוח ייהנו ממנה (שוויה הכספי עשוי לשרת את הטיפול בנו, אחרי החיים הארוכים שנזכה להם, למשל).
אז פסיכולוגיה לחוד, וכלכלה לחוד. אנחנו בוחרים להתחיל בכלכלה ומשם להזין את הפסיכולוגיה, ולא להפך.
איך עושים את זה? בסבלנות השלובה באומץ, בלמידה השלובה בתכנון, בהיערכות השלובה בהתייעצות עם מומחים.
בהצלחה!