איך מנצלים את התזרים שמייצרות ההשקעות המניבות להגדלה נוספת של ההון העצמי?

המאמר הפעם עוסק בשלב אחד מתקדם יותר בדרך ההשקעות; בשלב נוסף של הגדלת ההון העצמי שלנו. 

נזכיר, שמודל ההשקעות שפיתחנו לעצמנו כולל סימון יעדים שמימוש שלהם יכול להתרחש, לעיתים, רק לאחר מספר שנים. המציאות מראה שאנשים שבנו לעצמם אסטרטגיה של הכנסות פאסיביות נזקקים לכ-7 שנים בממוצע כדי לממש את היעדים שקבעו. זו תקופה לא מבוטלת, שיש לנצל בצורה מיטבית. 

נשרטט רגע תרחיש שיסייע לנו להסביר את המהלכים האפשריים להגדלת ההון, לאורך השנים האלה, “שנות הבנייה” של ההון. 

תרחיש מספרי

נניח שאנחנו כבר מושקעים בשתי עסקאות מניבות עם שני “שחקני אלפא”. בכל עסקה השקענו 200,000 ש”ח, שמייצרים לנו “תנובה” של 7% בשנה (זו התשואה השנתית הריאלית בעולמות ההשקעה האלטרנטיבית שאנחנו עוסקים בהם). כלומר, 28,000 ש”ח בשנה, או 7,000 ש”ח ברבעון. את הכסף הזה ננהל בנפרד מחשבון העו”ש – נשמור אותו בפיקדון נזיל ובטוח כלשהו, לא נאפשר לו “להישאב” למימון החיים השוטפים, ובסופו של דבר נזרים אותו בחזרה למנגנון ההשקעות.

בנוסף ל-28,000 ש”ח, אם נצליח לייצר פער חיובי בין הוצאות להכנסות – למשל 2,000 ש”ח בחודש – נחתור להעביר גם את הפער הזה אותו מקום מצמיח. לאותו מנגנון. למעשה, אם מחברים את הסכומים האלה, המורכבים מהכספים שחוזרים אלינו כל רבעון מההשקעות שביצענו, ומעודף תקציבי שהצלחתנו לייצר, מקבלים סכום נאה למדי של 52,000 ש”ח בשנה. זה סכום די ריאלי – בתרחיש שציירנו – שאומנם לא מספיק לרכישת פרוסת השקעה (כ-200,000 ש”ח), אבל הוא בהחלט יכול לשרת את הצמיחה שלנו. 

איך? הנה המשך התרחיש. 

אז נניח שאנחנו שנה אחרי שיצאנו לדרך. יש לנו ביד עכשיו 28,000 ש”ח משתי ההשקעות המניבות, ועוד 24,000 ש”ח עודף תקציבי מהשוטף שלנו. הכסף הזה יכול “לקנות” לנו סכום גדול יותר, שיספיק לרכישת פרוסות השקעה. במילים אחרות – אפשר להשתמש בכ-50,000 השקלים שיהיו בידינו בכל אחת משש השנים שלפנינו למימון הלוואה בסך כ-200,000 שקלים (כלומר החזר חודשי של נניח 4,000 ש”ח בחודש), ואותם להשקיע באפיק נוסף. זה נקרא מינוף, וזו שיטה שלא תמיד מתאים לממש אותה – למשל כשסביבת הריבית גבוהה מאוד ולא אטרקטיבית. אבל זו שיטה שחשוב להכיר בעולם ההשקעות, ושכדאי לבדוק את תנאיה בכל נקודת זמן; זו אחת מדרכי הצמיחה המשמעותיות ביותר של הכסף.

אז מה עושים עם הכסף?

מה עושים עם אותם 200,000 ש”ח? אנחנו מניחים כאן לפניכם שלוש אפשרויות שאנחנו התנסנו בהן ומצאנו אותן מתאימות למטרות שלנו:

אפשר ללכת על (עוד) עסקה מניבה סולידית, שתניב לנו 7% על הכסף, כלומר עוד 14,000 ש”ח בשנה, או 84,000 ש”ח בשש שנות ההלוואה (שגם אותם כמובן כדאי להמשיך ולהצמיח). 

אפשר גם להשקיע בעסקה יזמית שאומנם לא מניבה תזרים שוטף, אבל נוכח רמת הסיכון הגבוהה יותר הכרוכה בה, התשואה הצפויה עומדת על כ-10% בשנה. כלומר בשש שנים נגדיל את ההון העצמי שלנו בכ-120,000 ש”ח. 

האפשרות השלישית ולדעתנו המעניינת ביותר – שוב, כשתנאי השוק מתאימים – היא הגדלה משמעותית של הכסף ש”עובד עבורנו” באמצעות פוליסת חיסכון. המכשיר הפיננסי הזה הוא למעשה טוויסט בעלילה. הוא מאפשר לנו להשקיע בשוק ההון, ובמקביל לקחת על חשבון הקרן סכום בגובה של 80% ממנה, ואותו להשקיע באפיקים נוספים, אלטרנטיביים, ללא קורלציה לשוק ההון. כך נגדיל את הסיכוי ונפזר את הסיכון.

לבסוף

ניצבות לפנינו לא מעט אפשרויות להגדיל את ההון שלנו, תוך שימוש בכסף שחוזר מהשקעות מניבות. אותו תזרים קטן, לכאורה, יכול לייצר סכומים גדולים ומצמיחים; החוכמה היא להשתמש בו בחוכמה… לגרום לו לעבוד, בזהירות המתבקשת, ובאופן שיאפשר לנו בסופו של דבר ליהנות מהכנסה פאסיבית ומרווחה כלכלית.